בעיות התפתחותיות:

מה מוגדר כ”בעיה התפתחותית” על פי שיטת “צעד ראשון”?

בעיה התפתחותית היא מצב שבו התינוק לא מממש את אחת מאבני הדרך ההתפתחותיות בהתאם לגילו.

מגיל לידה עד שלושה חודשים:

בעיות של טונוס שרירים נמוך או גבוה:

מדובר על בעיות שלא פעם מאותרות בטיפת חלב או אצל הרופא, וניתנות לטיפול גם בשיטת “צעד ראשון”. במצב של טונוס שרירים נמוך נראה קושי בהרמת הראש בשכיבה על הבטן (התינוק מרים את הראש והראש “נופל”), ומגיל חודשיים והלאה נראה מצב שבו התינוק מתקשה להחזיק את עצמו בעת הרמה על הידיים.

במצב של טונוס שרירים גבוה – הרמת הראש יכולה להיות יפה וגבוהה, אך תהיה גבוהה מדי ונוקשה. במצב זה נזהה כפות ידיים קפוצות רוב הזמן, יכול להיות קושי דווקא בשכיבה על הגב, קושי להתערסל. התינוק יראה נוקשה למגע. לרוב מדובר בתינוקות שמראים במקביל גם חוסר שקט, מרבים לבכות, לעיתים יונקים חזק מאד, עד הכאבה לפטמת האם.

בעיות של שכיבת יתר על הגב (בלי קשר לטונוס):
שלרוב מתבטאות גם בקושי לשכב על הבטן.

אי שקט ובכי בלתי פוסק:

מבחינתנו, תינוק בוכה וסובל דורש התייחסות, וזו איננה “התנהגות נורמלית”. לא פעם, בעת אבחון, מתגלות הסיבות לחוסר השקט וניתן ללמד את ההורים לשנות את הדפוסים המובילים לבעיה.

חשוב לציין כי מומלץ להגיע לאבחון דווקא בגילאים מוקדמים אלה – מתוך ראיה מניעתית והבנה שחודשי חיים אלה הם הבסיס להתפתחות נכונה בעתיד.

גילאי 3-6 חודשים:

• קושי בקשר עין-יד: למשל כאשר התינוק לא מיישר את ידו כדי לתפוס חפץ.
• קושי בשכיבה על הבטן והרמת הראש: קושי זה בולט יותר בגילאים אלה.
• תינוק שלא מנסה להתהפך: ההתהפכות אמורה לקרות בין גיל 4 ל-6 חודשים. בשלב זה לא מצפים עדיין להתהפכות מלאה אבל אנו מצפים לראות ניסיונות להתהפך, והעדרם עלול להצביע על בעיה שתתפתח בעתיד.
• רפלקסים של שיווי משקל: כשמחזיקים את התינוק על הידיים, ראשו אמור לשמור על מרכז וקו אמצע, והוא אמור להחזיק את עצמו. כאשר אינו עושה זאת, יתכן שמדובר על בעיה במערכת שיווי המשקל.
• נרתע מרעשים ונבהל: במקרה זה יתכן שמדובר על רפלקס מורו שלא נעלם בזמן. מצב זה דורש אבחון.
• נרתע מחוויות שקשורות לשיווי משקל: כשמניעים את התינוק או מניפים אותו במשחק והוא מאד נבהל – אין ליחס זאת לאמירה “התינוק שלי לא אוהב הנפות”, אלא לבדוק האם מדובר על בעיה במערכת.
• נרתע ומגיב בחוסר נוחות לסוגי מגע שונים: למשל, לא אוהב להיות עירום, מעדיף להיות רק עירום, נרתע מסוגי בד שונים. (בעיה זו רלוונטית גם בגילאים מאוחרים יותר).
• בכי מוגבר וחוסר שקט במגעיו עם הסביבה.

גילאי 6-9 חודשים:

• דילוג על שלב זחילת הגחון (אינדיאנית). אנו מאמינים שהעדר זחילה כזו מפתחת את היכולת ליצור תיאום טוב בין הגפיים למרכז הגוף, ובנוסף פוגעת בקשר בין המערכת המוטורית והחושית שנוצר בעת המגע עם האדמה (בזחילה כזו החלק התנועתי מחובר לחלוטין לחלק התחושתי). מכאן שאם מצב זה לא מתרחש, והתינוק עובר מיד לזחילה על שש או לישיבה – רצוי ומומלץ לפנות לאבחון.
• התינוק עדיין לא מתהפך: ומכאן שלא מימש אבן דרך התפתחותית חשובה בשלב הקודם.
• תינוק שמתיישב ממצב של שכיבה על הגב או מסל-קל: המשמעות היא שההתיישבות לא קרתה בדרך הנכונה לגוף (כלומר מעמידה על שש), ומצב זה מונע לא פעם זחילת גחון. (כפי שהוסבר למעלה).
• בעיות תקשורת: תינוק שלא מחייך מספיק, לא יוצר מספיק קשר עין ומגע עם הסביבה האנושית, נרתע מאד מזרים.
• בהלה מוגזמת במרחב: כשמניעים או משחקים איתו הוא מגיב בלחץ וקושי.
• קושי מוגזם עם שינויים ומצבים חדשים.

גילאי 9-12 חודשים:

• תינוק שלא נעמד על שש.
• תינוק שלא זחל על גחון עד כה, והתחיל לזחול על שש מבלי להקדים לכך זחילה אינדיאנית (ראו למעלה).
• תינוק שלא מתיישב בכוחות עצמו עד גיל 10 חודשים.
• בעיות תקשורת: חרדת זרים מוגזמת, קושי ביצירת קשר עין, בהלה מוגזמת מסביבות חדשות.
• תינוק שמגלה קושי במעברים בין ישיבה לעמידה וחזרה, או בין ישיבה לזחילה וחזרה.
• תינוק שלא מראה ניסיונות להיעמד.

גילאי 12 חודשים ומעלה:

• תינוק שלא זוחל על שש, לא מתיישב או לא נעמד.
• תינוק שנעמד אך מתקשה מאד לייצב את עצמו
• הליכה בעייתית או חרדתית
• קשיי תקשורת וקשיים חברתיים – מול זרים, עם ילדים אחרים או בבית.
• תינוק שהולך אך מרבה מאד ליפול.

חשוב! קשה מאד להציע אבחון מדויק של בעיה התפתחותית מבלי לראות את הילד. המלצתנו היא שבכל מקרה של חשש – לא לחכות ולא להגיד “הזמן יעשה את שלו”, אלא לפנות מיד לאבחון מקצועי. במקרה הטוב – האבחון יקבע ש”הכל בסדר”, ויעניק לכם כלים טובים להמשך מעקב התפתחותי אחר ילדכם.

בעיות אורתופדיות וההתייחסות אליהן

חלק גדול מהבעיות האורתופדיות של תינוקות נובעות מלידה ומצורת המנח ברחם. הבנה זו ביחד עם חשיבה שנובעת מ”שיטת פלדנקרייז” עזרו לנו לפתח גישה ייחודית להתייחסות והדרכה לבעיות אלה.

חשוב לציין כי האבחון ב”צעד ראשון” אינו עומד בסתירה לאבחון ובדיקה רפואית מקיפה. יחד עם זאת – מנסיוננו, ניתן ורצוי להגיע אלינו במקביל להליכי האבחון והבדיקה הרפואית. שיטת ההדרכה לבעיות אורתופדיות ב”צעד ראשון” היא משלימה ותומכת בכל טיפול רפואי שיוצע לכם.

טורטיקוליס:

על פי המונחים הרפואיים מדובר על בעיה אורתופדית שעיקרה הטיית הראש, אשר נובעת מקיצור של צד אחד של שרירי הצוואר. כתוצאה מבעיה זו – התינוק לא מסוגל להחזיק את ראשו ישר.

הטיפול הקלאסי בבעיה זו עוסק במתיחת השרירים הקצרים וחיזוק השרירים החלשים. ההתייחסות בטיפול זה היא מקומית לרוב, וממוקדת בשרירי הצוואר.

על פי תפיסת “צעד ראשון” הבעיה היא שונה: הטיית הראש נובעת מא-סימטריה כללית של כל הגוף ולאורך כל עמוד השדרה.

ההדרכה נעשית באמצעות איזון של כל גוף התינוק, הרפיית השרירים המקוצרים (ולא מתיחתם), ויצירת איזון תנועתי בכל שלבי ההתפתחות.

ההדרכה מתרחשת באמצעות שיעורים פרטיים ומתן תרגול להורים בבית. ככל שהמפגש מתקיים בשלב מוקדם יותר – כך התוצאות שאנו יכולים להצביע עליהן הן טובות יותר.

דיסלוקציה של מפרקי הירך ((CDH:

כאשר מפרק הירך לא נמצא במקום שבו הוא צריך להיות.

הטיפול הרפואי המקובל בבעיה זו הוא הצמדת התינוק לכרית פישוק או חגורות/רצועות תומכות, שנועדו לקבע את המפרק למקום.

ההתייחסות לבעיה בשיטת “צעד ראשון” היא אחרת: לדעתנו, המפרק לא נמצא במקום משום שעמוד השדרה לא ישר. כתוצאה מכך התינוק א-סימטרי וצד אחד שלו מקוצר.

גם בעיה זו מתהווה עוד ברחם, ויש קשר בינה לבין טורטיקוליס.

השיטה שלנו מתייחסת לגוף כאל מערכת אחת. אנו עובדים על יצירת סימטריה תפקודית בכל הגוף, הפעלה מקומית של מפרק הירך ויצירת תנועתיות, ועידוד של שכיבה על הבטן שגם היא עוזרת בהחזרת המפרק למקומו.

אם ההחלטה הרפואית הייתה על קיבוע – מומלץ להשתמש בשיטת “צעד ראשון” כטיפול משלים. להערכתנו, גם אם הקיבוע היה נחוץ, הרי שהוא יוצר בעיות משניות חמורות, כמו הרגלי תנועה משובשים ובעיות שונות בהתפתחות המוטורית. ההדרכה ב”צעד ראשון” אפשרית תוך כדי קיבוע וגם אחרי שהקיבוע מוסר.

קלאב-פוט – רגליים מוטות פנימה:

גם זו בעיה מולדת. במצבים קיצוניים, היא מטופלת על ידי גיבוס או ניתוח.

אנו מצאנו קשר בין בעיה זו לבין מתח בשריר הבטן (כיווץ מוגזם), שכתוצאה מוביל לבעיות של גזים וכאבי בטן.

טיפול משלים להתערבות כירורגית או שכיבה בבית חולים:

ב”צעד ראשון” מוצעת גישה ייחודית בארץ לטיפול משלים בתינוקות ובפעוטות אחרי אשפוז.

אנו מעריכים כי כל ילד זקוק לראורגניזציה של מערכת ההתפתחות אחרי גיבוס או שכיבה מרובה על הגב בבית החולים. ב”צעד ראשון” מוצע טיפול ייחודי שמחזיר את התינוק לשלבים ההתפתחותיים שלא הושלמו.

בעיות נוירולוגיות ופתולוגיות:

בעיות נוירולוגיות קשורות לפגיעה מוחית או פגיעה במערכת העצבים המרכזית.

חשוב לדעת שעל פי גישת “צעד ראשון” – נדרש אבחון לבדיקה האם מדובר אכן בבעיה אורגנית -מולדת. להערכתנו, לא פעם בעיה שנראית בעלת מקור אורגני היא למעשה בעיה אחרת, שקשורה ללמידה לא נכונה של המערכת.

אם אכן מדובר בבעיה אורגנית, המטרה בעבודה ב”צעד ראשון” היא להפעיל את מקסימום היכולת של הילד בתוך המגבלה המולדת.

כלומר, אם מדובר על יכולת של 40% תפקוד אפשרי – נרצה ליצור מצב שבו 100% מתוך אותם 40% יתפקדו.

בנוסף, אנו נשענים על הידע שקובע כי המוח יוצר “קיצורי דרך” כאשר קיימת בעיה – ולא פעם, בתיעול נכון של המערכת, ובעבודה רוחבית, ניתן ליצור תפקוד יחסית יעיל למרות הפגיעה במערכת העצבים, באמצעות “מעקף” (מומלץ לקריאה ספרו של נורמן דוידג’ – המוח הגמיש).

שיטת “צעד ראשון” מציעה הדרכה משלימה לבעיות אורגניות, שמשפרת תפקודים ומעניקה לתינוק הזדמנות לאורח חיים בריא ככל האפשר.