עשינו ניסוי קטן
פיזרנו לקבוצת קטנטנים בגילאי 9-12 חודשים המון צעצועים על המשטח.
מיד כולם התקרבו והחלו לשחק.. בשל ריבוי הצעצועים היה אפשר לראות את חלקם אוחזים גם בשני צעצועים והמבט עוד ממשיך להתפזר בחדר.
הילדים עברו ממשחק אחד לשני, העסיקו את עצמם וכתוצאה מכך גם התרחקו מהאמהות ופחות תקשרו איתן. לאחר מספר דקות אספנו את כל הצעצועים.
תוך כמה רגעים כל תינוק הגיע לאמא שלו ופתאום היא זו שעוררה עניין אצל הילד שלה, היתה מקור למשחק ותקשורת. אני שם לב לתופעה בהמון בתים בהם יש הרבה צעצועים, הילדים מתחברים יותר לצעצועים מאשר לאנשים ולפעמים אפילו גם להורים עצמם.
לילדים קל יותר להקשר לצעצועים אך איתם לא ניתן לייצר תקשורת, אין קשר עין, הילד מחליט מה הוא עושה עם הצעצוע והוא בעיקר גורם לילד להתרחק / להתנתק.
ההתמודדות קלה יותר לכן נח לברוח לשם. בנוסף, ריבוי צעצועים מייצר הצפה חושית, הילדים עוברים מדבר לדבר, ובעצם מתפתח עם הזמן קושי בריכוז.
משחקים וצעצועים הם דבר חשוב ומבורך, הציעו לילד שלכם צעצועים אחד או שנים (לא יותר) השתמשו בו כמעורר מוטיבציה ועודדו לתנועה באמצעותו
אם התינוק מתרכז בצעצוע, אפשרו לו . . . .
לצפייה בסרטון ההדרכה:
תרגילים אלו אינם מהווים תחליף לאבחון או ייעוץ רפואי של אורתופד או רופא ילדים וניתנים ליישום רק לאחר הדרכה מעשית של מדריך מוסמך מטעם שיטת צעד ראשון. מטרתנו במידע הזה, היא לחשוף הורים לכיוונים שונים של הדרכה. סרטון זה מהווה דוגמה בלבד לאופן העבודה שלנו בשיטה ואינו מתיימר לתת מענה יסודי למצב הזה.