מהו אבחון ב”צעד ראשון”?

אבחון על פי שיטת “צעד ראשון” מתקיים בעת מפגש עם ההורה והתינוק בו המדריכ/ה צופה בצורת ההתנהלות של התינוק במרחב. אנו משתמשים במושג אבחון תפקודי אשר בודק את הפרמטרים הסנסומוטוריים. אבחון זה אינו תחליף לאבחון רפואי אלא מהווה התבוננות נוספת המאפשרת לנו כאנשי מקצוע להציע לתינוק את הלמידה המתאימה.

האבחון מתחיל בתשאול נרחב שבו נבקש פרטים על תהליך ההיריון, הלידה ושלבי ההתפתחות של התינוק מרגע הלידה ואילך.

בעת הצפייה בתינוק נתבונן באינטראקציות שלו עם ההורה, המדריכ/ה והסביבה, ובהדרגה ניצור מערכת של גירויים מובנים, שמאפשרת לראות כיצד הוא מגיב ומהן יכולותיו. בתוך כך, תיבדק מידת ההתאמה בין גילו הביולוגי של התינוק לבין השלב ההתפתחותי הנראה לעין.

האבחון בצעד ראשון מציע לתפור “חליפה אישית” לכל תינוק: האבחון מכיר בשונות בין תינוקות, ובודק כיצד מתבטא הקושי של התינוק באופן אישי. אנו מאמינים כי מה שנראה כ”בעיה אופיינית”, כמו תינוק “שלא מרים את הראש” – הוא למעשה סיפור אישי לחלוטין, הכולל מרכיבים שאופייניים רק לתינוק הזה, ולא לתינוק אחר שגם הוא “לא מרים את הראש”.

חשוב להדגיש כי הפרמטרים האבחוניים ב”שיטת צעד ראשון” עוסקים לא רק ברמה המוטורית אלא גם ברמה החושית (סנסורית). כלומר, במקביל להתבוננות בתנועה, יבדקו גם תפקודי מערכת החושים. למשל, בעת האבחון נבדוק עד כמה המערכת החושית למדה לזהות סוגים שונים של מגע, זאת מתוך הבנה שבכדי שהמוח יוכל ליצור תמונה גופנית- פנימית, עליו להפנים את חווית הגוף תוך חיבור למערכת חישה עמוקה. (במילים אחרות: כדי שהתינוק יוכל להפעיל את רגליו, לתאם ביניהן ולזוז… עליו “לדעת” שיש לו רגליים. וכדי שהמוח “יכיר” את הרגליים – התינוק זקוק לתחושת המגע בהן. הקשר בין חושים לבין תנועה הוא חלק מההבנה האבחונית בשיטת “צעד ראשון”).

בדיקות נוספות בעת האבחון: טונוס השרירים של התינוק (האם גבוה או נמוך); מערכת התחושה הטקטילית (המעודנת); האם התינוק נמצא בחוסר או בעודף במערכות השונות; האם מערכת העצבים שקטה או מעוררת מדי ועוד.

בדיקה משמעותית במיוחד היא האם קיימים אצל התינוק כל הרפלקסים המותאמים לגיל: יש רפלקסים מולדים שחייבים להתקיים אצל תינוקות בין גיל הלידה לגיל שלושה חודשים, וחייבים להעלם אחרי גיל זה. במקומם צריכה להתגלות מערכת של רפלקסים מוכרים פחות, שעניינם מערכת שווי המשקל. חשיבות הבדיקה נובעת מכך שבעיות התפתחותיות רבות נעוצות במערכות הרפלקסים הללו.

האבחון מתבסס על פיתוח של שיטת פלדנקרייז. עיקרו – אינטגרציה ייחודית ל”צעד ראשון” בהבנת הקשר בין המערכת המוטורית, תפקודי השלד והשרירים, מערכת החושים והסביבה האנושית והפיזית של התינוק.

מתוך הבנות אלו, האבחון ב”צעד ראשון” מציע תמונה ברורה ואישית, גם לאפשרות הטיפול בבעיה.

מה ההבדל בין אבחון ב”צעד ראשון” לבין שיטות אבחון אחרות?

הרבה פעמים נשאלנו מה ההבדל בין אבחון בשיטת “צעד ראשון” לבין אבחונים אחרים, בעיקר בפיזיותרפיה. חשוב לומר שעל כל הורה לחפש את הדרך הנכונה והמתאימה לו ביותר, וכי ההבדלים שיצוינו כאן לא פוסלים שיטות אבחון אחרות אלא מיועדים להבהיר את התפיסה הייחודית ל”צעד ראשון”.

חשיבות מערכת החושים
ברוב שיטות האבחון נבדקת התנועה (מוטוריקה) של התינוק וכן מערכת השלד והשרירים. אבחון “בצעד ראשון” מזהה קשר מהותי להתפתחותית בחיבור עם מערכת החושים, כפי שנאמר למעלה.

חשיבות הסביבה האנושית, המשפחתית והאינטראקציה עם ההורה
אבחון ב”צעד ראשון” מציע התבוננות על מערכת היחסים עם הסביבה, בעיקר עם ההורים, כמפתח נוסף להבנת הפוטנציאל ההתפתחותי של התינוק, וההבנה כיצד ניתן לשנותו.

חשיבות הסביבה הפיזית שבה התינוק גדל
אבחון ב”צעד ראשון” כולל הבנה כיצד היבטים בסביבת התינוק משפיעים באופן מהותי על התפתחותו. תינוק יכול להיוולד עם פוטנציאל מלא להתפתחות תקינה – אבל התנהגות לא מתאימה של הוריו וחשיפה לסביבה שלא נכונה לו (כמו למשל ישיבת-יתר בסל קל), יכולים ליצור שיבוש הדרגתי, שבסופו של דבר יצור בעיה מהותית. עצם הזיהוי של נתונים סביבתיים אלה – הוא גם המפתח לשינוי ולשיפור מהותי של הבעיה.

מה יקרה בעקבות האבחון?

• המלצה להשתתפות בסדנאות לליווי התפתחותי:
  יש תינוקות שהאבחון מראה כי הם זקוקים להמשך עבודה בתחום ההתפתחותי, אך זו יכולה להתקיים במסגרת קבוצתית, ולעתים מסגרת זו עדיפה להם
• המלצה להשתתפות בשיעור פרטי
• המלצה להשתתפות בתהליך הדרכה פרטני
• אין צורך בהמשך טיפול או מעקב
  
  

מהו שיעור פרטי בשיטת “צעד ראשון”?

שיעור פרטי הוא מפגש אינדיווידואלי בין ההורים, התינוק והמדריכ/ה. המפגש הוא מפגש לימודי, ומכאן שמו. השיעור מתקיים במסגרת חמה, נעימה ומשחררת עבור ההורה ובעיקר עבור התינוק, רובו באמצעות משחק, במצב שמאפשר תנאי למידה מיטביים.

אנו מאמינים שאין “תינוק עם בעיה” אלא רק תינוק ש”לא למד” את מה שהיה עליו “ללמוד” בשלב ההתפתחותי המסוים.

לא פעם הורים מגיעים ומבקשים “לטפל בבעיה של הילד”. בתפיסה שלנו, טיפול הוא ניסיון “לתקן את הקלקול”, ואילו שיעור יוצא מנקודת הנחה שהתינוק לא יודע – ולכן ניתן להציע לו סביבה וגירויים שיעזרו לו ללמוד או לשחזר למידה התפתחותית קודמת.

הורים מרבים לשאול “האם יש סיבה לדאוג?” אם אנו מתייחסים לתינוק כ”בעל בעיה”, וודאי שהייתה סיבה לדאגה, אבל כאשר מדובר על אי-ידיעה – אין מה לדאוג, אבל בהחלט יש מה ללמוד.

חשוב לדעת! תינוק בוכה ולא רגוע במהלך הטיפול – לא יוכל ללמוד.

מאיזו סיבה כדאי לקחת שיעור פרטי ב”צעד ראשון”?

השיעור מאפשר אבחון והבנת האתגרים הספציפיים של התינוק, תוך התייחסות אישית למצבו ההתפתחותי ולסביבה ההתפתחותית. במהלך השיעור, מתאפשרת שיחה מעמיקה יותר עם ההורים על תפיסת ההורות שלהם והשלכותיה על התפתחות התינוק.

השיעור נותן כלים מותאמים לצורת התנהגות הורית שתעזור לתינוק להגיע להתפתחות מרבית, מתוך צרכיו העמוקים. במהלך השיעור מוצע להורים תהליך עבודה מפורט ואישי שאותו חשוב לתרגל גם בבית ויאפשר שיפור של הבעיה שבגללה הגיעו לשיעור.

האבחון וההדרכה קורים מיידית, ולא נדרש להמתין חודשים עד לבירור הבעיה.

כמה שיעורים רצוי לקחת ובאיזו תדירות?

בדרך כלל מומלצים חמישה שעורים פרטיים, כולל תרגולים בבית. כאשר חל שינוי או שיפור לפני תום חמשת המפגשים, אנו ממליצים לעבור למסגרת של סדנאות לליווי התפתחותי.

המטרה שלנו היא לעבור מהר ככל האפשר למסגרת הסדנה, כדי לזכות במפגש החברתי וביתרונות של עבודה בקבוצה. לעיתים, במקרים של בעיות מורכבות יותר, אנו ממליצים על המשך השיעורים הפרטיים במקביל להשתתפות בסדנה.

התדירות המומלצת היא מפגש חד שבועי של שעה אחת, שבמהלכו ניתנים משחקים ותרגילים להמשך תרגול בבית.

כמה זמן מומלץ לתרגל בבית?

מומלץ לתרגל לפחות פעם ביום, כ-15-30 דקות. המינימום לתרגול אפקטיבי הוא שלוש פעמים בשבוע.

אפשר לתרגל ללא הגבלה בתנאי שהתינוק משתף פעולה ונהנה. אין “יותר מדי” תרגול, אבל המוכנות ויכולת ההנאה של התינוק חייבת לקרות בכל תרגול משותף.

התרגולים אינם מוגבלים שכן הם מבוססים על ההתפתחות הטבעית של התינוק.

כמה זמן יעבור עד שנראה שיפור?

זה תלוי בתינוק ובמידת התרגול עימו בבית. לפעמים נראה שיפור משמעותי כבר אחרי מפגש אחד ובפעמים אחרות יהיה שיפור, אך הוא יראה בהדרגה.

לדוגמה:

תינוק בן עשרה חודשים שהגיע אלינו לשיעור משום שאינו זוחל. האבחון מלמד כי אחת הבעיות היא שהתינוק לא מוכן לאחוז את רגליו בכפות ידיו ומתקשה גם בהחזקת חפצים בשכיבה על הגב.
אנו יודעים כי זחילה מורכבת משלבים מוקדמים ושאחיזה כזו היא אחד מהם.

אחרי שיעור אחד, נוכל לראות שיפור בתפיסת חפצים – זוהי התקדמות משמעותית לקראת זחילה נכונה, גם אם הזחילה עצמה תקרה רק בעוד מספר שבועות.

השיעור ב”צעד ראשון” מאפשר לתינוק ללמוד מחדש תפקודים התפתחותיים שלא קרו בזמן, ולרכוש מחדש את המרכיבים שיאפשרו לתפקוד המיטבי להתממש.

למה כדאי להגיע עם התינוק דווקא ל”צעד ראשון”?

בשיטת “צעד ראשון”, אנחנו מזהים את השלב ההתפתחותי ביחס לגיל הכרונולוגי, ומלמדים את מה שהוא זקוק כדי להגיע לשלב המתאים לגילו הכרונולוגי.

לדוגמה: תינוק בן עשרה חודשים שצריך לזחול על שש אבל עדיין שוכב על הבטן. בשיטת “צעד ראשון” לא נלמד אותו מיד לזחול, אלא נתחיל ללמד אותו להתהפך, לזחול על הגחון, לעמוד על שש ואז לזחול.

אנו מתייחסים למכלול של גורמים בעת השיעור: סביבה אתגרית, התנהגות הורית, תנועה במרחב, תפקודי שלד ושריר, גירוי למערכת החושים ועוד. זאת בניגוד לשיטות אחרות שבהן עובדים בעיקר על חיזוק שרירים (חיזוק חגורת כתפיים חלשה וכד’).

ההתייחסות הרווחת לבעיות רבות היא שבמצב של חוסר איזון בשריר – צריך לחזק את קבוצת השרירים החלשה. ב”צעד ראשון” אנו רואים רק חלק מהבעיות כנובעות מחולשה של השריר. בעיות אחרות דורשות דווקא שחרור של מערכת השרירים המתוחה מדי שיאפשר לשרירים לעשות את עבודתם. התפיסה שלנו מעדיפה גם שחרור ולא רק עבודה על חיזוק הכוח.

בטיפולים אחרים נהוג (גם אם לא בכל מקום) לקבל בכי והתנגדות של התינוק כחלק מהתהליך. התפיסה שלנו היא שתינוק שבוכה בעת הטיפול נמצא במצוקה, ולכן יתקשה לרכוש את הלימוד ההתפתחותי הדרוש לו. אנו מאמינים שצריך להבין את הרקע לבכי, לתת לו מענה הולם (בצורה משחקית או אחרת), ורק אז תתאפשר למידה.

ברוב שיטות הטיפול לא נבדקת איכות התנועה שהתינוק מגיע אליה, ולא נבדקת שאלת מיצוי השלבים הקודמים. לשיטתנו – שלבים מוקדמים הכרחיים למימוש מלא של “שלב מתקדם” בהתפתחותו, ואיכות התנועה של התינוק חשובה לא פחות מעצם התנועה.