אבחונים ושיעורים פרטיים

להלן הנושאים :

מהו אבחון ב”צעד ראשון”?

אבחון על פי שיטת “צעד ראשון” קורה בעת מפגש עם ההורה והתינוק וצפייה בצורת ההתנהלות של התינוק במרחב. אנו משתמשים במושג אבחון תפקודי אשר בודק את הפרמטריים הסנסומוטוריים. אבחון זה אינו תחליף לאבחון רפואי אלא מהווה התבוננות נוספת המאפשרת לנו כאנשי מקצוע להציע לילד את הלמידה המתאימה.
האבחון מתחיל בתשאול נרחב שבו נבקש פרטים על תהליך ההיריון, הלידה ושלבי ההתפתחות של התינוק מרגע הלידה ואילך.
בעת הצפייה בתינוק נתבונן באינטראקציות שלו עם ההורה, המדריך והסביבה, ובהדרגה ניצור מערכת של גירויים מובנים, שמאפשרת לראות כיצד התינוק מגיב ומהן יכולותיו. בתוך כך, תיבדק מידת ההתאמה בין גילו הביולוגי של התינוק לבין השלב ההתפתחותי הנראה לעין.

האבחון בצעד ראשון מציע לתפור “חליפה אישית” לכל תינוק: האבחון מכיר בשונות בין תינוקות, ובודק כיצד מתבטא הקושי של התינוק באופן אישי אנו מאמינים כי מה שנראה כ”בעיה אופיינית”, כמו תינוק “שלא מרים את הראש” – הוא למעשה סיפור אישי לחלוטין, הכולל מרכיבים שאופייניים רק לתינוק הזה, ולא לתינוק אחר שגם הוא “לא מרים את הראש”.

חשוב להדגיש כי הפרמטרים האבחוניים ב”שיטת צעד ראשון” עוסקים לא רק ברמה המוטורית אלא גם ברמה החושית (סנסורית). כלומר, במקביל להתבוננות בתנועה, יבדקו גם תפקודי מערכת החושים. למשל, בעת האבחון נבדוק עד כמה המערכת החושית למדה לזהות סוגים שונים של מגע, זאת מתוך הבנה שבכדי שהמוח יוכל ליצור תמונה גופנית- פנימית, עליו להפנים את חווית הגוף תוך חיבור למערכת חישה עמוקה. (במלים אחרות: כדי שהתינוק יוכל להפעיל את רגליו, לתאם ביניהן ולזוז… עליו “לדעת” שיש לו רגליים. וכדי שהמוח “יכיר” את הרגליים – התינוק זקוק לתחושת המגע בהן. הקשר בין חושים לבין תנועה הוא חלק מההבנה האבחונית בשיטת “צעד ראשון”).

בדיקות נוספות בעת האבחון: טונוס השרירים של התינוק (האם גבוה או נמוך); מערכת התחושה הטקטילית (המעודנת); האם התינוק נמצא בחסר או בעודף במערכות השונות; האם מערכת העצבים שקטה או מעוררת מדי ועוד.

בדיקה משמעותית במיוחד היא האם קיימים אצל התינוק כל הרפלקסים המותאמים לגיל: יש רפלקסים מולדים שחייבים להתקיים אצל תינוקות בין גיל הלידה לגיל שלושה חודשים, וחייבים להעלם אחרי גיל זה. במקומם צריכה להתגלות מערכת של רפלקסים מוכרים פחות, שעניינם מערכת שווי המשקל. חשיבות הבדיקה נובעת מכך שבעיות התפתחותיות רבות נעוצות במערכות הרפלקסים הללו.

האבחון מתבסס על פיתוח של שיטת פלדנקרייז. עיקרו – אינטגרציה ייחודית ל”צעד ראשון” בהבנת הקשר בין המערכת המוטורית, תפקודי השלד והשרירים, מערכת החושים והסביבה האנושית והפיזית של התינוק.
מתוך הבנות אילו, האבחון ב”צעד ראשון” מציע תמונה ברורה ואישית גם לאפשרות הטיפול בבעיה.

 

מה ההבדל בין אבחון ב”צעד ראשון” לבין שיטות אבחון אחרות?

הרבה פעמים נשאלנו מה ההבדל בין אבחון בשיטת “צעד ראשון” לבין אבחונים אחרים, בעיקר בפיזיותראפיה. חשוב לומר שעל כל הורה לחפש את הדרך הנכונה והמתאימה לו ביותר, וכי ההבדלים שיצוינו כאן לא פוסלים שיטות אבחון אחרות אלא מיועדים להבהיר את התפיסה הייחודית ל”צעד ראשון”.

  1. חשיבות מערכת החושים. ברוב שיטות האבחון נבדקת התנועה (מוטוריקה) של התינוק וכן מערכת השלד והשרירים. אבחון “בצעד ראשון” מזהה קשר מהותי להתפתחותית בחיבור עם מערכת החושים, כפי שנאמר למעלה.
  2. חשיבות הסביבה האנושית, המשפחתית והאינטראקציה עם ההורה. אבחון ב”צעד ראשון” מציע התבוננות על מערכת היחסים עם הסביבה, בעיקר עם ההורים, כמפתח נוסף להבנת המצב ההתפתחותי של התינוק, וההבנה כיצד ניתן לשנותו.
  3. חשיבות הסביבה הפיזית שבה התינוק גדל. אבחון ב”צעד ראשון” כולל הבנה כיצד היבטים בסביבת התינוק משפיעים באופן מהותי על התפתחותו. תינוק יכול להיוולד עם פוטנציאל מלא להתפתחות תקינה – אבל התנהגות לא מתאימה של הוריו וחשיפה לסביבה שלא נכונה לו (כמו למשל ישיבת-יתר בסל קל), יכולים ליצור שיבוש הדרגתי, שבסופו של דבר יצור בעיה מהותית. עצם הזיהוי של נתונים סביבתיים אלה – הוא גם המפתח לשינוי ולשיפור מהותי של הבעיה.

 

מה יקרה בעקבות האבחון?

  1. המלצה להשתתפות בסדנאות לליווי התפתחותי: יש תינוקות שהאבחון מראה כי הם זקוקים להמשך עבודה בתחום ההתפתחותי, אך זו יכולה להתקיים במסגרת קבוצתית, ולעתים מסגרת זו עדיפה להם
  2. המלצה להשתתפות בשיעור פרטי.
  3. המלצה להשתתפות בסדרה של חמישה עד עשרה שיעורים במחיר מוזל.
  4. אין צורך בהמשך טיפול או מעקב

מהו שיעור פרטי בשיטת “צעד ראשון”?

שיעור פרטי הוא מפגש אינדיווידואלי בין ההורים, התינוק והמדריך. המפגש הוא מפגש לימודי, ומכאן שמו.
אנו מאמינים שאין “תינוק עם בעיה” אלא רק תינוק ש”לא למד” את מה שהיה עליו “ללמוד” בשלב ההתפתחותי המסוים.

לא פעם הורים מגיעים ומבקשים “לטפל בבעיה של הילד”. בתפיסה שלנו, טיפול הוא ניסיון “לתקן את הקלקול”, ואילו שיעור יוצא מנקודת הנחה שהתינוק לא יודע – ולכן ניתן להציע לו סביבה וגירויים שיעזרו לו ללמוד או לשחזר למידה התפתחותית קודמת.

הורים מרבים לשאול “האם יש סיבה לדאוג” (ראו מאמר “האם יש לי סיבה לדאוג”?). אם אנו מתייחסים לתינוק כ”בעל בעיה”, וודאי שהייתה סיבה לדאגה, אבל כאשר מדובר על אי-ידיעה – אין מה לדאוג, אבל בהחלט יש מה ללמוד.

שיעור בשיטת “צעד ראשון” חייב להתקיים במסגרת חמה, נעימה ומשחררת עבור ההורה ובעיקר עבור התינוק. לתפיסתנו – כאשר תינוק אינו נינוח, אין לו אפשרות ללמידה. המטרה אם כך, היא שהשיעור יהיה תהליך מהנה, רובו באמצעות משחק, במצב שמאפשר תנאי למידה מיטביים.

חשוב לדעת! תינוק בוכה ולא רגוע במהלך הטיפול – לא יוכל ללמוד

מאיזה סיבה כדאי לקחת שיעור פרטי ב”צעד ראשון”?

  • השיעור מאפשר אבחון וטיפול בבעיות הספציפיות של התינוק, תוך התייחסות אישית למצבו ההתפתחותי.
  • בשיעור מוצעים תרגילים מותאמים, שיאפשרו שיפור בבעיה שבגללה הגיע לאבחון
  • האבחון והטיפול אחריו קורים מיידית, ולא נדרש להמתין חודשים עד לבירור הבעיה.
  • שיעור פרטי מאפשר שיחה מעמיקה יותר עם ההורים על תפיסות ההורות שלהם וההשלכות של תפיסת ההורות על התפתחות התינוק.
  • השיעור נותן כלים מותאמים לצורת התנהגות הורית שתעזור לתינוק להגיע להתפתחות מרבית, מתוך צרכיו העמוקים.
  • בשיעור ניתן תהליך עבודה מפורט ואישי, שאותו חשוב לתרגל גם בבית.

כמה שיעורים רצוי לקחת ובאיזו תדירות?

בדרך כלל מומלצים חמישה שעורים פרטיים, כולל תרגולים בבית. כאשר חל שינוי או שיפור לפני תום חמשת המפגשים, אנו ממליצים לעבור למסגרת של סדנאות לליווי התפתחותי.
המטרה שלנו היא לעבור מהר ככל האפשר למסגרת הסדנא, כדי לזכות במפגש החברתי וביתרונות של עבודה בקבוצה. לעיתים, במקרים של בעיות מורכבות יותר, אנו ממליצים על המשך השיעורים הפרטיים במקביל לעבודה בסדנא.
התדירות המומלצת היא מפגש חד שבועי של שעה אחת, שבעקבותיו ניתן תרגול הביתה.

ניתן לרכוש “חבילות” של חמישה או עשרה שיעורים במחיר מוזל

כמה זמן מומלץ לתרגל בבית?

מומלץ לתרגל לפחות פעם ביום, כ-15-30 דקות. המינימום לתרגול אפקטיבי הוא שלוש פעמים בשבוע.
אפשר לתרגל ללא הגבלה בתנאי שהתינוק משתף פעולה ונהנה. אין “יותר מדי” תרגול, אבל המוכנות ויכולת ההנאה של התינוק חייבת לקרות בכל תרגול משותף.
התרגולים אינם מוגבלים שכן הם מבוססים על ההתפתחות הטבעית של התינוק.

 

כמה זמן יעבור עד שיראה שיפור?

זה תלוי בתינוק ובמידת התרגול עימו בבית. לפעמים נראה שיפור משמעותי כבר אחרי מפגש אחד, ובפעמים אחרות יהיה שיפור אך הוא יראה בניואנסים. למשל:

תינוק בן עשרה חודשים שמגיע לשיעור משום שאינו זוחל. האבחון מלמד כי אחת הבעיות היא שהתינוק לא מוכן לאחוז את רגליו בכפות ידיו ומתקשה גם בהחזקת חפצים בשכיבה על הגב. ואנו יודעים כי זחילה מורכבת משלבים מוקדמים, שאחיזה כזו היא אחד מהם.
אחרי שיעור אחד, נוכל לראות שיפור בתפיסת חפצים – זוהי התקדמות משמעות לקראת זחילה נכונה, גם אם הזחילה עצמה תקרה רק בעוד מספר שבועות.

השיעור ב”צעד ראשון” מאפשר לתינוק ללמוד מחדש תפקודים התפתחותיים שלא קרו בזמן, ולרכוש מחדש את המרכיבים שיאפשרו לתפקוד ה”עליון” להתממש.

למה כדאי לטפל בילד דווקא ב”צעד ראשון”?

  1. בשיטת “צעד ראשון”, אנחנו מזהים את השלב ההתפתחותי ביחס לגיל הכרונולוגי, ומלמדים את מה שהוא זקוק כדי להגיע לשלב המתאים לגילו הכרונולוגי.
    למשל: תינוק בן עשרה חודשים שצריך לזחול על שש אבל עדיין שוכב על הבטן. בשיטת “צעד ראשון” לא נלמד אותו מיד לזחול, אלא נתחיל ללמד אותו להתהפך, לזחול על הגחון, לעמוד על שש ואז לזחול.
  2. בשיטת “צעד ראשון” עובדים על מכלול של גורמים בעת השיעור: סביבה אתגרית, התנהגות הורית, תנועה במרחב, תפקודי שלד ושריר, גירוי למערכת החושים ועוד.
    זאת בניגוד לשיטות אחרות שבהן עובדים בעיקר על חיזוק שרירים (חיזוק חגורת כתפיים חלשה וכד.
  3. ההתייחסות הרווחת לבעיות רבות היא שבמצב של חוסר איזון בשריר – צריך לחזק את קבוצת השרירים החלשה. ב”צעד ראשון” רואים רק חלק מהבעיות כנובעות מחולשה של השריר. בעיות אחרות דורשות דווקא שחרור של מערכת השרירים המתוחה מדי.
    שחרור שיאפשר לשרירים לעשות את עבודתם. התפיסה הטיפולית מעדיפה גם שחרור ולא רק עבודה על חיזוק הכוח.
  4. בטיפולים אחרים נהוג (גם אם לא בכל מקום) לקבל בכי והתנגדות של התינוק כחלק מהתהליך. התפיסה שלנו היא שתינוק שבוכה בעת הטיפול נמצא במצוקה, ולכן יתקשה לרכוש את הלימוד ההתפתחותי הדרוש לו. אנו מאמינים שצריך להבין את הרקע לבכי, לתת לו מענה הולם (בצורה משחקית או אחרת), ורק אז תתאפשר למידה.
  5. ברוב שיטות הטיפול לא נבדקת איכות התנועה שהתינוק מגיע אליה, ולא נבדקת שאלת מיצוי השלבים הקודמים. לשיטתנו – שלבים מוקדמים הכרחיים למימוש מלא של “שלב מתקדם” בהתפתחותו, ואיכות התנועה של התינוק חשובה לא פחות מעצם התנועה.

 

בעיות התפתחותיות:

מה מוגדר כ”בעיה התפתחותית” על פי שיטת “צעד ראשון”?

בעיה התפתחותית היא מצב שבו התינוק לא מממש את אחת מאבני הדרך ההתפתחותיות בהתאם לגילו.

מגיל לידה עד שלושה חודשים:

בעיות של טונוס שרירים נמוך או גבוה:

מדובר על בעיות שלא פעם מאותרות בטיפת חלב או אצל הרופא, וניתנות לטיפול גם בשיטת “צעד ראשון”. במצב של טונוס שרירים נמוך נראה קושי בהרמת הראש בשכיבה על הבטן (התינוק מרים את הראש והראש “נופל”), ומגיל חודשיים והלאה נראה מצב שבו התינוק מתקשה להחזיק את עצמו בעת הרמה על הידיים.
במצב של טונוס שרירים גבוה – הרמת הראש יכולה להיות יפה וגבוהה, אך תהיה גבוהה מדי ונוקשה. במצב זה נזהה כפות ידיים קפוצות רוב הזמן, יכול להיות קושי דווקא השכיבה על הגב, קושי להתערסל. התינוק יראה נוקשה למגע. לרוב מדובר על תינוקות שמראים במקביל גם חוסר שקט, מרבים לבכות, לעיתים יונקים חזק מאד, עד הכאבה לפטמת האם.

בעיות של שכיבת יתר הגב (בלי קשר לטונוס):

שלרוב מתבטאות גם בקושי לשכב על הבטן.

אי שקט ובכי בלתי פוסק:

מבחינתנו, תינוק בוכה וסובל דורש התייחסות, וזו איננה “התנהגות נורמלית”. לא פעם, בעת אבחון, מתגלות הסיבות לחוסר השקט וניתן ללמד את ההורים לשנות את הדפוסים המובילים לבעיה.
חשוב לציין כי מומלץ להגיע לאבחון דווקא בגילאים מוקדמים אלה – מתוך ראיה מניעתית והבנה שחודשי חיים אלה הם הבסיס להתפתחות נכונה בעתיד. ראו גם סדנאות ליווי התפתחותי: גילאי 0-3 חודשים.

ראו גם: סדנאות לליווי התפתחותי: לידה עד 4 חודשים
גילאי 3-6 חודשים:

  • קושי בקשר עין-יד: למשל כאשר התינוק לא מיישר את ידו כדי לתפוס חפץ.
  • קושי בשכיבה על הבטן והרמת הראש: קושי זה בולט יותר בגילאים אלה.
  • תינוק שלא מנסה להתהפך: ההתהפכות אמורה לקרות בין גיל 4 ל-6 חודשים. בשלב זה לא מצפים עדיין להתהפכות מלאה אבל אנו מצפים לראות ניסיונות להתהפך, והעדרם עלול להצביע על בעיה שתתפתח בעתיד.
  • רפלקסים של שיווי משקל: כשמחזיקים את התינוק על הידיים, ראשו אמור לשמור על מרכז וקו אמצע, והוא אמור להחזיק את עצמו. כאשר אינו עושה זאת, יתכן שמדובר על בעיה במערכת שיווי המשקל.
  • נרתע מרעשים ונבהל: במקרה זה יתכן שמדובר על רפלקס מורו שלא נעלם בזמן. מצב זה דורש אבחון.
  • נרתע מחוויות שקשורות לשיווי משקל: כשמניעים את התינוק או מניפים אותו במשחק והוא מאד נבהל – אין ליחס זאת לאמירה “התינוק שלי לא אוהב הנפות”, אלא לבדוק האם מדובר על בעיה במערכת.
  • נרתע ומגיב בחוסר נוחות לסוגי מגע שונים: למשל, לא אוהב להיות עירום, מעדיף להיות רק עירום, נרתע מסוגי בד שונים. (בעיה זו רלוונטית גם בגילאים מאוחרים יותר).
  • בכי מוגבר וחוסר שקט במגעיו עם הסביבה.

ראו גם: סדנאות לליווי התפתחותי: גילאי 3-6 חודשים
גילאי 6-9 חודשים:

  • דילוג על שלב זחילת הגחון (אינדיאנית). בצעד ראשון מצב כזה נחשב כבעייתי ודורש אבחון. אנו מאמינים שהעדר זחילה כזו מפתחת את היכולת ליצור תיאום טוב בין הגפיים למרכז הגוף, ובנוסף פוגעת בקשר בין המערכת המוטורית והחושית שנוצר בעת המגע עם האדמה (בזחילה כזו החלק התנועתי מחובר לחלוטין לחלק התחושתי). מכאן שאם מצב זה לא מתרחש, והתינוק עובר מייד לזחילה על שש או לישיבה – רצוי ומומלץ לפנות לאבחון.
  • התינוק עדיין לא מתהפך: ומכאן שלא מימש אבן דרך התפתחותית חשובה בשלב הקודם.
  • תינוק שמתיישב ממצב של שכיבה על הגב או מסל-קל: המשמעות היא שההתיישבות לא קרתה בדרך הנכונה לגוף (כלומר מעמידה על שש), ומצב זה מונע לא פעם זחילת גחון. (כפי שהוסבר למעלה).
  • בעיות תקשורת: תינוק שלא מחייך מספיק, לא יוצר מספיק קשר עין ומגע עם הסביבה האנושית, נרתע מאד מזרים.
    בהלה מוגזמת במרחב: כמניעים או משחקים איתו הוא מגיב בלחץ וקושי.
  • קושי מוגזם עם שינויים ומצבים חדשים.

ראו גם: סדנאות לליווי התפתחותי: גילאי 6 – 9 חודשים

גילאי 9-12 חודשים:

  • תינוק שלא נעמד על שש.
  • תינוק שלא זחל על גחון עד כה, והתחיל לזחול על שש מבלי להקדים לכך זחילה אינדיאנית (ראו למעלה).
  • תינוק שלא מתיישב בכוחות עצמו עד גיל 10 חודשים.
  • בעיות תקשורת: חרדת זרים מוגזמת, קושי ביצירת קשר עין, בהלה מוגזמת מסביבות חדשות.
  • תינוק שמגלה קושי במעברים בין ישיבה לעמידה וחזרה, או בין ישיבה לזחילה וחזרה.
  • תינוק שלא מראה ניסיונות להיעמד.

ראו גם: סדנאות לליווי התפתחותי: גילאי 9-12 חודשים
גילאי 12 חודשים ומעלה:

  • תינוק שלא זוחל על שש, לא מתיישב או לא נעמד.
  • תינוק שנעמד אך מתקשה מאד לייצב את עצמו
  • הליכה בעייתית או חרדתית
  • קשיי תקשורת וקשיים חברתיים – מול זרים, עם ילדים אחרים או בבית.
  • תינוק שהולך אך מרבה מאד ליפול.

ראו גם: סדנאות לליווי התפתחותי: גילאי 12 חודשים ומעלה

חשוב! קשה מאד להציע אבחון מדויק של בעיה התפתחותית מבלי לראות את הילד. המלצתנו היא שבכל מקרה של חשש – לא לחכות ולא להגיד “הזמן יעשה את שלו”, אלא לפנות מיד לאבחון מקצועי. במקרה הטוב – האבחון יקבע ש”הכל בסדר”, ויעניק לכם כלים טובים להמשך מעקב התפתחותי אחר ילדכם

בעיות אורטופדיות והטיפול בהן

חלק גדול מהבעיות האורטופדיות של תינוקות נובעות מלידה ומצורת המנח ברחם. הבנה זו ביחד עם חשיבה שנובעת מ”שיטת פלדנקרייז” עזרו לנו לפתח גישה ייחודית לטיפול בבעיות אלה.

חשוב לציין כי הטיפול ב”צעד ראשון” אינו עומד בסתירה לאבחון ובדיקה רפואית מקיפה. יחד עם זאת – אנו ממליצים לא לחכות לסיום הליכי הבדיקה הרפואית, אלא להגיע לאבחון ב”צעד ראשון” במקביל. שיטת הטיפול בבעיות אורטופדיות ב”צעד ראשון” היא משלימה ותומכת בכל טיפול רפואי שיוצע לכם.

טורטיקוליס:

על פי המונחים הרפואיים מדובר על בעיה אורטופדית שעיקרה הטיית הראש, אשר נובעת מקיצור של צד אחד של שרירי הצוואר. כתוצאה מבעיה זו – התינוק לא מסוגל להחזיק את ראשו ישר.
הטיפול הקלאסי בבעיה זו עוסק במתיחת השרירים הקצרים וחיזוק השרירים החלשים. ההתייחסות בטיפול זה היא מקומית לרוב, וממוקדת בשרירי הצוואר.
על פי תפיסת “צעד ראשון” הבעיה היא שונה: הטיית הראש נובעת מא-סימטריה כללית של כל הגוף ולאורך כל עמוד השדרה.
הטיפול נעשה באמצעות איזון של כל גוף התינוק, הרפיית השרירים המקוצרים (ולא מתיחתם), ויצירת איזון תנועתי בכל שלבי ההתפתחות.
הטיפול מתרחש באמצעות שיעורים פרטיים ומתן תרגול לעבודה בבית. ככל שקורה בשלב מוקדם יותר – כך התוצאות שאנו יכולים להצביע עליהן הן טובות יותר.

דיסלוקציה של מפרקי הירך ((CDH:

כאשר מפרק הירך לא נמצא במקום שבו הוא צריך להיות.
הטיפול הרפואי המקובל בבעיה זו הוא הצמדת התינוק לכרית פישוק או חגורות/רצועות תומכות, שנועדו לקבע את המפרק למקום.
ההתייחסות לבעיה בשיטת “צעד ראשון” היא אחרת: לדעתנו, המפרק לא נמצא במקום משום שעמוד השדרה לא ישר. כתוצאה מכך התינוק א-סימטרי וצד אחד שלו מקוצר.
גם בעיה זו מתהווה עוד ברחם, ויש קשר בינה לבין טורטיקוליס.

שיטת הטיפול מתייחסת לגוף כאל מערכת אחת. אנו עובדים על יצירת סימטריה תפקודית בכל הגוף, הפעלה מקומית של מפרק הירך ויצירת תנועתיות, ועידוד של שכיבה על הבטן שגם היא עוזרת בהחזרת המפרק למקומו.
אם ההחלטה הרפואית הייתה על קיבוע – מומלץ להשתמש בשיטת “צעד ראשון” כטיפול משלים. להערכתנו, גם אם הקיבוע היה נחוץ, הרי שהוא יוצר בעיות משניות חמורות, כמו הרגלי תנועה משובשים ובעיות שונות בהתפתחות המוטורית. הטיפול ב”צעד ראשון” אפשרי תוך כדי קיבוע וגם אחרי שהקיבוע מוסר.

קלאב-פוט – רגליים מוטות פנימה:

גם זו בעיה מולדת. במצבים קיצוניים, היא מטופלת על ידי גיבוס או ניתוח.
אנו מצאנו קשר בין בעיה זו לבין מתח בשריר הבטן (כיווץ מוגזם), שכתוצאה מוביל לבעיות של גזים וכאבי בטח.

טיפול משלים להתערבות כירורגית או שכיבה בבית חולים:

ב”צעד ראשון” מוצעת גישה ייחודית בארץ לטיפול משלים בתינוקות ובפעוטות אחרי אשפוז.

אנו מעריכים כי כל ילד זקוק לראורגניזציה של המערכת ההתפתחות אחרי גיבוס או שכיבה מרובה על הגב בבית החולים. ב”צעד ראשון” מוצע טיפול ייחודי שמחזיר את התינוק לשלבים ההתפתחותיים שלא הושלמו.

בעיות נוירולוגיות והפתולוגיות:

בעיות נוירולוגיות קשורות לפגיעה מוחית או פגישה במערכת העצבים המרכזית.

חשוב לדעת שעל פי גישת “צעד ראשון” – נדרש אבחון לבדיקה האם מדובר אכן על בעיה אורגנית-מולדת. להערכתנו, לא פעם בעיה שנראית בעלת מקור אורגני היא למעשה בעיה אחרת, שקשורה ללמידה לא נכונה של המערכת.

אם אכן מדובר על בעיה אורגנית, המטרה בעבודה ב”צעד ראשון” היא להפעיל את מקסימום היכולת של הילד בתוך המגבלה המולדת.

כלומר, אם מדובר על יכולת של 40% של תפקוד אפשרי – נרצה ליצור מצב שבו 100% מתוך אותם 40% יתפקדו.
בנוסף, אנו נשענים על הידע שקובע כי המוח יוצר “קיצורי דרך” כאשר קיימת בעיה – ולא פעם, בתיעול נכון של המערכת, ובעבודה רוחבית, ניתן ליצור תפקוד יחסית יעיל למרות הפגיעה במערכת העצבים, באמצעות “מעקף”.

שיטת “צעד ראשון” מציעה טיפול משלים לבעיות אורגניות, שמשפר תפקודים ומעניק לתינוק הזדמנות לאורח חיים בריא ככל האפשר.