|
|||||||||||||||||||||||||||
|
מאת שי זילברבוש
מאמרים קודמים
-
אותם זה מגרה
הורים רבים מוצאים עצמם מבולבלים נוכח מדפים עמוסי צעצועים, כשמטרה אחת ניצבת לנגד עיניהם – התפתחות תקינה של תינוקם. האם כל השפע הקיים נחוץ? למה באמת זקוק התינוק הרך לשם התפתחותו התקינה?
נוגע לא נוגע "כשתינוק מגיע הביתה, הוא זקוק למעשה לאותם גירויים, שקיבל ברחם אימו", מסבירה אורן. "המגע שקיבל התינוק ברחם, היה מגע עמוק, בעת שפגש בדפנות הרחם ונלחץ אליהן, כמו גם מגע רך ועדין. לכן, סוג המגע שנדרש לו עם הוולדו הוא עמוק ועדין גם יחד. הורים רבים חוששים להעניק לתינוק מגע עמוק, פן יפגע, אולם התינוק זקוק למגע שכזה. המגע העמוק מחד מעניק לו בטחון, באומרו 'אני כאן איתך', ומאידך, יוצר למידה במוחו של התינוק, כזו המסייעת לו למקם את איבריו במוח ומלמדת אותו אודות גבולות הגוף שלו עצמו. בהמשך, התפתחות למידה זו, באה לידי ביטוי בזיהוי מיקום הידיים והכנסתן אל הפה, קשר עין-יד-פה חשוב מאוד להתפתחות התינוק, לכן יש לאפשר לתינוק לעשות כן". נוע תנוע אחד האמצעים המוכרים, אך שנויים במחלוקת, להרגעת התינוק הוא התנועה. יכולתו של התינוק לנוע, בראשית מסעו בעולם, היא מוגבלת, לכן זקוק הוא לאדם חיצוני על מנת לחוות תנועה. "התנועה היא גירוי חושי ראשון במעלה, אומרת אורן, האמונה הגורסת שאין להרגיל את התינוק לתנועה איננה נכונה כלל. ראשית, התינוק חווה תנועה עוד בהיותו ברחם. כל תנועה של אמו, הביאה להורדת תדר העצבים של הגוף, לשקט ולנינוחות. כך גם בחיים שמחוץ לרחם. התינוק זקוק לתנועה על מנת להירגע, ויותר מכך, על מנת לפתח את הרפלקסים לשווי-המשקל. במהלך שלושת החודשים הראשונים, יכולת התנועה העצמאית של התינוק במרחב היא מוגבלת, לכן על ההורה להניע את התינוק, להרימו למעלה, לצדדים, לשנות את המנח שלו, הן כשהוא בשכיבה, והן בנשיאתו. כך ילמד התינוק למצוא את נקודת האיזון שלו, בטחונו העצמי יבנה ותתבסס המוכנות לשלב ההתהפכות העצמאית". התשמע קולי פרסום דיבור אל התינוק, כבר בשלבים הראשונים לחייו, נחווה לעיתים על ידי הורים כפעולה מביכה או חסרת משמעות. "חשיבות גדולה ניתנת לדיבור אל התינוק", מתארת אורן. "קול ההורה, המופנה אל התינוק, באינטונציות שונות, עולות ויורדות, מרגיע את התינוק, שכן את קול אמו וקרוביו כבר שמע בהיותו ברחם. בנוסף, אחד משלבי ההתפתחות הראשונים הוא שלב החיקוי, בו מחקה התינוק את תנועות הפה של הוריו, דבר החשוב מאוד לביסוס תפקודי פה מאוחרים יותר". בקצב הסמבה "החשיבות שאני מייחסת לקולות אחרים", מוסיפה אורן, "כגון, מוסיקה המושמעת ברקע. מלבד המשמעות הקוגניטיבית, המיוחסת לה מקדמת דנא, היא בעיקר בפן המקצבי שלה. הקצב מאפשר חיבור של התנועה עם המוסיקה המושמעת. תנועה המלווה מקצב מהיר של מוסיקה, מהווה פעילות מהנה ומועילה התפתחותית, להורה ולתינוק גם יחד". צעצוע הוא שם המשחק ראיית הרך הנולד מתפתחת אף היא בשלבים. לטענת אורן, אין כל רע בהצגת גירויים ויזואלים לתינוק מרגע הגיעו לעולם. עם זאת, החשיבות טמונה בדרך בה מוצג הגירוי. "האופן הנכון להצגת גירוי ויזואלי הוא באמצעות 'צעצוע', לעומת תמונה או ספרון. מלבד פיתוח הקוגניציה, המתקיים תחת שתי האפשרויות, הצעצוע מעודד גם את התפתחות התנועה והמוטיבציה. כשניתן לתינוק צעצוע בידו, מלבד גירוי חוש הראיה, מתרחש קשר במערכת העצבית בין היד, האוחזת בצעצוע, לבין הפה, אליו הוא מוכנס. קשר עין-יד-פה, שהזכרתי עוד קודם ומתחיל כבר בשלבים הראשונים, מוביל מאוחר יותר להתהפכות, בעת שלתינוק מוטיבציה להגיע אל הצעצוע". הכול במידה צעצוע אחד בכל פעם תרבות השפע מכניסה את ההורים למרדף אחר המוצר החדש הבא. מרבית הצעצועים מכילים עומס של גירויים ופונים למספר חושים בעת ובעונה אחת. "צעצוע מורכב, חושף ומרגיל את התינוק לכמות גדולה של גירויים בו זמנית, דבר העלול לגרום בהמשך ההתפתחות, לקשיים בקשב ובריכוז, כמו גם לאיבוד עניין", טוענת אורן. "מעבר לכך, מספר גדול של עצמים בסביבתו הקרובה של הילד מפחיתה את המוטיבציה שלו לתנועה, שכן מדוע ירצה להשיג צעצוע המונח הרחק ממנו, כאשר ממש לידו נמצא אחד אחר. לכן, יש להציג לתינוק צעצוע אחד פשוט בכל זמן נתון, משנצפה חוסר עניין בגירוי, ניתן להחליף לצעצוע אחר". נראה כי תם עידן החיפוש במחוזות רחוקים ועמוסים. האמצעים הפשוטים והזמינים לנו מכל, ידינו הנוגעות, והמחבקות, זרועותינו העוטפות ומניפות אל על והקול המופק מגרוננו, מספיקים ומספקים להתפתחותו הבריאה של העולל היקר לנו מכל. אמצו את המתו"ק, שאינו משמין ואינו מזיק לשיניים: מגע, תנועה וקול.
חשיבות הזחילה: מההתחלה ועד הפזצט"א
למה לא כל התינוקות זוחלים? האם יש מה לדאוג אם התינוק עובר משלבי
השכיבה וההתהפכות היישר אל שלבי העמידה וההליכה? מהי חשיבות הזחילה
להתפתחות בהמשך? המומחים מבררים את הסוגייה לאורך כל השלבים כל התינוקות בפפואה, ניו גינאה אינם זוחלים! לפחות לא באופן שאנו מכירים. שם התינוקות זוחלים על ישבנם. דיוויד טרייסר, אנתרופולוג מאוניברסיטת קולורדו בדנבר, בחן את תופעת הזחילה בקרב תינוקות אלה, ומצא כי המשך התפתחותם נורמלי: הם נעמדים והולכים, אם כי באיחור של כחודשיים עד ארבעה חודשים בהשוואה לתינוקות אשר זוחלים על שש. מסקנתו של החוקר לנושא מפתיעה במידת מה - בהתבססו על כך שהזחילה נעדרת בתרבויות שבטיות ובקרב קופים, הוא גורס כי זחילה על שש היא תופעה חדשה יחסית, וכי בהיסטוריה האנושית, תינוקות למעשה מעולם לא זחלו. הערכתו של טרייסר היא שהזחילה החלה לפני מאות אחדות במערב, כאשר החלו לבנות בתים עם מרצפות. לפני כן, הורים לא נתנו לתינוקיהם להתקרב לקרקע מחשש שמא יאכלו עפר ולכלוך. ד"ר יעל לייטנר, נוירולוגית ילדים ומנהלת המכון להתפתחות הילד בבית החולים "דנה", אומרת שתינוקות אנושיים זחלו מאז ומתמיד. "הסיבה לכך היא שנוח לבני האדם לעמוד על שש. דוגמא מובהקת לכך היא החזרי הגנה - כאשר אנו נוטים ליפול, רפלקסים של הגנה מופעלים בגופנו, ובאופן אינסטינקטיבי אנו נעזרים בידיים כדי לרכך את הנפילה, והתוצאה הסופית של הבלימה היא עמידת שש. בנוסף לכך, ישנם שלבים שמכינים בני אדם למעבר מישיבה לעמידה במינימום של סיכון, וזחילה על שש היא הדרך הכי בסיסית להתקדם בלי לסכן את עצמך".
מחקרו של טרייסר מרגיע
במידת מה. אולי באמת, כהורים לפעוטות שאינם זוחלים, אין ממה לחשוש;
הרי ישנם תינוקות רבים המדלגים על שלב הזחילה וממהרים לשלבי העמידה
וההליכה ובכל זאת מתפתחים כהלכה. עם זאת, האם זה בסדר שתינוק אינו
זוחל? מתי צריך לדאוג? ולמה לא כל התינוקות זוחלים? "זחילה היא אחת מאבני הדרך המוטוריות המוקדמות בהתפתחות תינוקות. זוהי הדרך הראשונה שבה התינוק בן ה-7 עד 10 חודשים יכול להתקדם ביתר קלות ולחקור את העולם סביבו. חשיבות הזחילה היא בלמידה של התפיסה המרחבית באומדן המרחב בבית, וכן בפיתוח יכולת הקואורדינציה, בתיאום בין העיניים לידיים, בתיאום בין הזרועות והידיים וכן בחיזוק חגורת הכתפיים", מציינת ד"ר לייטנר.
האם מאז ומתמיד תינוקות זחלו על שש? (צילום: Index open) שי זילברבוש, מנהל ומייסד מכללת "צעד ראשון" להכשרת מדריכים להתפתחות תינוקות מוסיף: "זחילה היא שלב חשוב מאוד בהתפתחות התינוק. בשלב זה הוא מפעיל בתיאום את גפיו העליונות והתחתונות וכן משתמש בשרירי הגב ומפתח קואורדינציה. כל אלה נחוצים לשלבים הבאים, כאשר התינוק יתחיל ללכת. "זחילת גחון דורשת מיומנות רבה יותר מזחילה על שש, והיא קשה יותר ללמידה וביצוע, אולם היא גם תורמת יותר להתפתחות העתידית של התינוק. בשלב זה, התינוק לראשונה בחייו מתחיל לנוע בצורה מגוונת ומורכבת, תוך מגע עם הסביבה. בהמשך, כדי לזחול על שש יהיה על התינוק להזדקף על ידיו ועל רגליו ולהשתמש בכוח בשביל להתקדם. פעולות אלה קלות יותר עבורו מאשר הפעלת כל חלק הגוף המרכזי. בזחילה מפעיל התינוק את כל גופו, לרבות חגורת הכתפיים, האגן, הגב, הרגליים והידיים. "יתר על כן, בזמן הזחילה מתבצע תיאום אלכסוני בין הגפיים. בפעולה המוצלבת, המבוססת על המבנה הביו-מכני של השלד, מפעיל התינוק כוח שגורם לתנועה, ועל כן, ילד שזחל הרבה ונכון בהיותו תינוק, יראה מיומנויות טובות הדורשות כוח שרירי כמו הליכה, ריצה, קפיצה, זריקת כדור ועוד. הקשר בין זחילה לכתיבה נמצא כי קיים קשר בין זחילה, הנחשבת למיומנות מוטורית גסה, לבין מיומנויות המוטוריקה העדינה, המתבטאות בתנועות עדינות ומכוונות של הידיים, כמו ציור, כתיבה, השחלת חרוזים, הדבקה, גזירה, וכדומה. פעולות ללא ספק חשובות להצלחת הילד בתחומים רבים בחייו. לדברי מיכל פרידמן, מרפאה בעיסוק התפתחותית במרכז "מעוף" וכן הידרותרפיסטית המטפלת בבעיות מוטוריקה גסה הנובעות מחוסר זחילה ב"בית איזי שפירא", אכן יש קשר הדוק למוטוריקה עדינה. "התינוק מתפתח ולומד לשלוט בתנועותיו ממרכז הגוף אל קצותיו, כלומר תחילה הוא שולט על הגו ולאחר מכן הוא לומד בהדרגה לשלוט באיברים הפריפריאליים, שהם הגפיים. כך גם בזחילה: ראשית מתפתחת המוטוריקה הגסה ואחר כך המוטוריקה העדינה: התפתחות התינוק מתחילה בשליטה בתנועות הגב, בייצוב ובחיזוק חגורת הכתפיים ומאוחר יותר מתפתחות קשתות כפות הידיים, שבהן לומד התינוק לשלוט". "מוטוריקה עדינה דורשת בסיס מאוד יציב של הגוף. ילד שאינו חזק, מספיק לא יישב יציב מול שולחן ויתעייף מאוד לשבת במשך זמן ממושך. כשמאבחנים ילדים בעלי קושי בישיבה ממושכת או בקשיים מוטוריים כגון באחיזת עיפרון, תחילה שואלים לגבי העבר שלהם. מתחילים משלבי ההריון, הלידה והשלבים ההתפתחותיים הראשונים. באבחון המעשי בודקים לפני הכל את ההתארגנות של הילד במרחב: תפיסת כדור, קפיצה ברצף ועוד. רק לאחר בדיקה של המיומנויות הגסות יותר, נערך האבחון בישיבה מול שולחן ובו נבדקת היציבה של הילד, קיבוע שורש כף היד ולבסוף אחיזת העיפרון. במקרים רבים הטיפול בבעיות של המוטוריקה העדינה, כגון אחיזת עיפרון, נפתר באמצעות שיפור המוטוריקה הגסה". האם זה בסדר שתינוק אינו זוחל? תינוקות רבים מדלגים על שלב הזחילה וממהרים לשלבי העמידה וההליכה. אולם, האם זה בסדר שתינוק אינו זוחל? "הסיבה לכך שלא כל התינוקות זוחלים היא שהם מדלגים על חלק משלבי ההתפתחות הנכונים", אומר זילברבוש. "התהליכים הטבעיים שתינוק צריך לעבור כדי להגיע לזחילה מאורגנת ומפותחת הם: שכיבה על הבטן ועל הצדדים, העברת משקל מצד לצד, הושטת יד וחציית קו האמצע של שתי הידיים כהכנה להתהפכות, העברת משקל בשכיבה על הבטן והושטת יד פנויה לחפץ, תיאום בין הידיים והרגליים, הרמה מלאה של הגפיים והחזקת הגוף, הרמת האגן והורדת הראש וזחילה נכונה ומאוזנת". שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט התפתחותי, מציין כי הזחילה מפתחת מרכיבי תנועה שיש להם משמעות בתפקודים מוטוריים גבוהים יותר, אולם חוסר זחילה אינו מבשר בעיות בעתיד. "לכל ילד יש את הדגשים ההתפתחותיים שלו מבחינת קצב התפתחותי. ישנם ילדים שמאוד מעוניינים ללכת ומגיעים לכך בגיל צעיר מאוד, ופעמים רבות ניתן לצפות באותם ילדים כשהם יורדים לזחילה. אין הוכחה מבוססת מציאות לכך שילדים בעלי בעיות במוטוריקה עדינה לא זחלו. זחילה היא תלויית מוטיבציה. כלומר זו פעילות שנובעת מהרצון של הילד לנוע ממקום למקום, כיוון שהוא נהנה לחקור את גופו וסביבתו. לכן, חשוב שלא להתערב יתר על המידה בתהליך זה וחשוב עוד יותר מכך לא להכריח". לדברי זילברבוש, יש לספק את התנאים הטובים ביותר עבור התינוק לזחילה. "תינוק אשר "דילג" על שלב הזחילה, זחל זמן קצר בלבד או זחל לא נכון, עלול לגלות בהמשך קשיים בשלבי ההתפתחות הבאים, זאת כיוון שאבני דרך התפתחותיות כמו מערכת שיווי משקל, מערכות חישה בכפות הרגליים, תיאום בין זקיפה וכפיפה אינן מפותחות דיין".
השכיבה על הבטן חשובה לשלב הזחילה (צילום: ויז'ואל/פוטוס) למרות שידוע כי חגורת הכתפיים של ילד שאינו זוחל פחות מתורגלת, אין ביסוס מדעי לכך שחוסר זחילה מנבא בעיות במוטוריקה העדינה או בעיות אחרות בהתפתחות. "בעבר היתה אסכולה רפואית שייחסה חשיבות מאוד גדולה לזחילה ואף ביקשו להשיב ילדים שלא זחלו לזחילה", מספרת ד"ר לייטנר. "אולם, מאז הבינו כי ברוב המקרים ילדים משלימים את הפער בשלבים מתקדמים יותר, ואסכולה זו אינה פעילה יותר. "יש מיתוס גדול סביב הזחילה. בספרות הרפואית אין ביסוס לכך שיש קשר משכנע בין זחילה לבעיות התפתחות בעתיד, אבל כל שלב התפתחותי ללא ספק תומך בהתפתחות התינוק. לכן, על מנת להסיר ספק, המלצתי היא להיות ערניים ובמקרים בהם ילד אינו זוחל, לבדוק כי אין רפיון של חגורת הכתפיים או חגורת הירכיים, אשר ייתכנו בשל מגוון סיבות, בין היתר - שכיבת יתר על הגב". כיצד מעודדים זחילה? בשלבי טרום זחילה: 1. השכבה על הבטן - השכיבה על הבטן משמעותית מאוד: היא מפתחת את שרירי החזה והבטן ומסייעת בהמשך ההתפתחות לזחילה על גחון ועל שש. 2. אל תושיבו את התינוק - יש להמעיט בהושבת תינוק, שאינו מתיישב באופן עצמאי. ההושבה מחלישה את הגב ואת שרירי הבטן וכן גורמת לפסיביות. 3. אין לתסכל את התינוק - הגשת צעצוע ומשיכתו אחורנית על מנת שהתינוק ינסה לנוע קדימה רק מתסכלת. התינוק אינו מבין מדוע הצעצוע מתרחק, ובפעם הבאה לא ינסה כלל לגשת לצעצוע. 4. אין להעמיד את התינוק לפני הזמן - התינוק עלול לא לפתח מרכיבי תנועה שיעזרו לו לזחול בעתיד אם תעמידו אותו, תוליכו אותו ותקפיצו אותו. תנו לו להתפתח בעצמו! לקראת זחילה: 1. הנחת משטחי זחילה - מומלץ כי משטח הזחילה יהיה קשה ויאפשר דחיפה. מומלץ לגוון במשטחי הזחילה כמה שניתן, וכך לאפשר לתינוק לחוות חוויות חישה שונות אשר יאפשרו למוח לקבל מידע דרך הגוף, כגון: שטיח, רצפה, חול, דשא ועוד. 2. חשיפת הידיים והרגליים - יש לחשוף את כפות ידיו ואת רגליו של התינוק על מנת שיחוש את גופו ויגדיל את טווח התנועה שלו יגדל. מחקרים הוכיחו כי תינוקות מתפתחים טוב יותר בקיץ. בין היתר הסיבות לכך הן: לבוש שאינו מגביל את תנועתם וכן חשיפה תחושתית מוגברת יותר למשטחים ולמרקמים שונים. מומלץ אם כן, ליצור עבור התינוק סביבת התפתחות "קיצית" ככל האפשר. 3. הצבת אתגרי זחילה – יש לאפשר מדי פעם לתינוק לעבור מעל מכשולים שונים, למשל: רגלי ההורים, כריות, שמיכות וכדומה. מכשולים אלו יאפשרו לתינוק לפתח את היציבות ואת מערכת שיווי המשקל, לחזק את חגורת הכתפיים ושרירי הגב, להעביר משקל, לשנות כיווני זחילה ועוד. לומדים לזחול מחדש זילברבוש מציין כי כדי לפצות על הדילוג של מרכיב הזחילה, בונים מערכת תרגילים שמבוססת על מרכיביה הפשוטים והראשוניים של הזחילה ולמידתם מחדש. המרכיבים הם: 1. רוטציה - להושיב את הילד ולבקש ממנו לצייר תוך כדי סיבוב של חגורת הכתפיים ביחס לאגן.
2. זקיפה – במנח
עמידה, לגרום לילד לצייר על לוח מחיק גדול, כאשר הוא צריך לצייר קו
ישר מהחלק העליון של הלוח עד
3. העברת משקל -
להושיב את הילד על כיסא ולהטות את הכיסא באיטיות מצד לצד, הילד
צריך לאזן את עצמו ולשמור את הראש
4. העברת משקל וקשר
לעיניים – במנח שבו הילד יושב על כתפי ההורה, על ההורה לנוע
מצד לצד ולבקש מהילד לקבוע את 5. הצלבה - בשכיבה על הגב, לאחוז יד ורגל נגדית ולאפשר לרגל למשוך את היד עד לגלגול אל הצד. "אלו הן דוגמאות לתרגילים שהם בעצם פירוק של פונקציות מורכבות, שאותן הילד מתקשה לבצע, כגון: קפיצות, משחקי כדור. באמצעות התרגילים יוצרים למידה בתפקודים מאוד פשוטים, אשר נלמדים בנפרד ובסוף הלמידה מרכיבים את הפונקציה העליונה על ידיי שימוש במשחקי כדור, הליכה על משטחים צרים, קפיצה וכדומה", מבהיר זילברבוש.
עבור ילדכם ללכת יחפים זה טבעי לחלוטין. מעבר לתחושת ההנאה, ההליכה ברגליים חשופות תורמת להתפתחות שיווי משקל, לאחיזה נכונה ולהתמצאות במרחב
כתבה: רויטל אביטל
"בוא
ואנעל לך נעליים, אנחנו כבר יוצאים!", "אל תלך יחף, אתה תתקרר!",
"אם לא תלבש מהר גרביים, תהיה חולה"! אין כמעט הורה שלא מצא את
עצמו פולט את המשפטים האלה באופן אוטומטי, וגם נזכר בהוריו שהתרו
בו באותן מילים ממש. האם פעוט שהולך יחף בחורף יצטנן? האם פעוט שהולך יחף בקיץ עלול לסבול מכפות רגליים שטוחות? הגיע הזמן לבדוק כמה מיתוסים הקשורים להליכה יחפים, וללמוד מה טוב באמת לכפות הרגליים הקטנטנות. ילדים, כך נדמה, פשוט אוהבים להיות יחפים בכל הזדמנות. יהודה מלול, המנהל של "לצעוד קדימה", מרכז להורים וילדים בקרית טבעון, מורה בעל הסמכה בינלאומית בשיטת פלדנקרייז ומדריך בכיר בשיטת שלהב - Child`Space, טוען שהעובדה שהקטנטנים אוהבים ללכת יחפים אינה מפתיעה, שכן עבורם מדובר בפעולה טבעית לחלוטין. "למעשה, עוד בהיותם ברחם הם יחפים. זה מרגיש להם טבעי וזה נעים להם. תינוקות וילדים קטנים אוהבים להרגיש את הקרקע בכפות הרגליים, כפי שהם אוהבים לחוש דברים בכפות הידיים". שי זילברבוש, מנהל מכללת "צעד ראשון" להתפתחות תינוקות וילדים, מוסיף כי ילדים קטנים נהנים מעצם ההליכה יחפים, משום שהם אוהבים לחוש את כל הגוף שלהם,"ממש כמו שהם אוהבים להיות חשופים. לחוש זה כמו לעטוף את כל הגוף, כמו לראות, כמו לשמוע. זה מפתח את החושים וחשוב להתפתחות". לרונית גלילי טל, מרפאה הוליסטית מ"מרפאה משלימה", יש גם הסבר מעניין לשאלה מדוע ילדים נהנים כל כך להיות יחפים. "הנעל משולה למסגרת חברתית. ילדים קטנים, בני שנה ושנתיים, מתמודדים עם ההסתגלות למסגרות ולפעמים זה קשה להם. כאשר הם חולצים נעליים והולכים יחפים, הם חשים מעין פריקת עול ושחרור".
הרגליים לא זקוקות לנעליים אם ההליכה ברגליים חשופות היא עניין טבעי, מדוע בעצם צריכים נעליים? ד"ר נועם בור, אורתופד מומחה במרכז הרפואי "העמק" בעפולה, יושב ראש האיגוד הישראלי לאורתופדיית ילדים ובעל ותק של 25 שנים באורתופדיה, טוען שאין שום משמעות או חשיבות מיוחדת להליכה ברגליים יחפות, ואין המלצה חד משמעית האם על הפעוט להלך עם או ללא נעליים. לטענתו,"כף הרגל הגדלה אינה זקוקה כלל לנעליים שיתמכו בה". ד"ר בור מציין כי הורים רבים חוששים שהליכה ברגליים יחפות עלולה לגרום לכפות רגליים שטוחות, אולם לדבריו לחשש הזה אין כל בסיס. "כפות הרגליים ייראו שטוחות אצל רוב התינוקות", הוא מרגיע. "קשת כף הרגל בגיל הרך מוסתרת על ידי רקמת שומן. בגלל גמישות הפרקים האופיינית לתינוק, הקשת 'קורסת' בעת העמידה או ההליכה. כאשר הפעוט הולך, למשל, על קצות האצבעות, אפשר לזהות את קשת כף הרגל ולהיווכח שהיא אכן קיימת". בכל מקרה, הוא אומר, עם גדילת הילד המראה השטוח של כף הרגל ייעלם". מיתוס נפוץ בקרב הורים הוא שכאשר הולכים יחפים, גדלים הסיכויים להצטנן. האמנם? ד"ר בור שולל את ההנחה מיסודה: "ההנחה הרווחת בקרב הורים רבים, לפיה אם הילד ילך יחף על רצפה קרה הוא עלול להצטנן או לחלות - אין לה שום בסיס במציאות. זוהי דעה קדומה שאבד עליה הכלח". זילברבוש טוען כי הבעיה בהליכה יחפים, טמונה במשטחים שהעולם המודרני מספק. "מרבית המשטחים כיום קשים ואינם מתאימים לכך. אם פעוט הולך על חול או על סלעים, כף הרגל מתאימה את עצמה לתנאי השטח". אולם הסברה היא שככל שהמשטח קשה יותר, ההתנגדות של כף הרגל גדולה יותר והשרירים מתחזקים? "אם המשטח קשה, אך יש בו רכות מסוימת, כף הרגל תוכל להתאים את עצמה אליו, כיוון שיש לו יכולת לספוג זעזועים. לדוגמה, הרבה יותר נוח לרוץ על אדמה מאשר על אספלט. אולם רצפות פרקט וקרמיקה האופייניות לבתים רבים, אינן מאפשרות את ארגון כף הרגל ביחס למשטח. זאת גם אחת הסיבות לכך שילדים זוחלים פחות, כי המשטחים הקיימים בעולם המודרני פחות מתאימים להתפתחות המוטורית". שיווי משקל, תנועתיות וגמישות הליכה יחפים, מתברר, לא רק שלא מזיקה לכפות הרגליים, היא אף תורמת לחיזוקן ולהתפתחותן. ד"ר בור מביא דוגמה ממחקרים שנעשו במדינות עולם שלישי, בהן הליכה ללא נעליים נפוצה מאוד בקרב ילדים ומבוגרים. "מחקר שנעשה בהודו, מצא כי באופן כללי עדיף ללכת יחף וכי זהו המצב הטבעי והרגיל לכף הרגל בכל גיל", הוא אומר. "עוד נמצא כי אצל אנשים ההולכים יחפים יש פחות עיוותים בכפות הרגליים והן חזקות יותר". מלול מצטט מחקר שבדק תינוקות שהלכו יחפים. "המחקר השווה בין תינוקות שהלכו עם נעליים ובין תינוקות שהלכו יחפים. התוצאות הראו שבקבוצת התינוקות שהלכו יחפים, הקשת האורכית בכף הרגל התפתחה טוב יותר והקרסול היה חזק יותר, לעומת קבוצת נועלי הנעליים. עוד גילו שאצל תינוקות שהלכו יחפים, עור כף הרגל היה עבה יותר והתפתחות כף הרגל הייתה טובה יותר בהשוואה לקבוצה הנגדית. אצל תינוקות שהלכו יחפים, התקיימה גם תנועתיות טובה במפרקים השונים בכף הרגל, מה שמאפשר גמישות גדולה יותר". מלול וזילברבוש מוסיפים כי הליכה ברגליים יחפות משפרת את שיווי המשקל של התינוקות ומשפיעה על יכולת ההתמצאות שלהם במרחב. "בכף הרגל יש ריכוז של עצבים המגיבים לגירויים שבאים דרך מגע", אומר מלול. "ברגע שהגוף מוכן להליכה ומרגיש את הקרקע, העצבים בכף הרגל מעבירים שדר למערכת העצבים המרכזית, וזו מעבירה לשרירים מידע איך לשנות את מצב הרגל על מנת להתמודד עם השינוי בשטח. אם הפעוט דורך על משטח ישר, התחושה תהיה ישרה והגוף יתייצב בהתאם. אם המשטח עקום, כלומר אחת הרגליים תהיה בשיפוע כלפי מטה, השרירים יגיבו בהתאם כדי לייצב ולאזן, וכדי להגיע בסופו של דבר למצב של יציבה. אם כף הרגל סגורה בנעל, תחושת הגירוי מעומעמת יותר, התגובה אינה ישירה והפעוט עלול לאבד את שיווי משקלו. למעשה, כשהפעוט יחף הוא צריך לשמור על שיווי משקל קדימה, לאחור ולצדדים, והוא עושה זאת בעזרת השרירים של כפות הרגליים. כך הוא צריך לייצב את עצמו במשטחים השונים: דשא, חול, סוגי אדמה שונים. הנעל מפחיתה את האפשרויות שלו להתנסות בכך". זילברבוש מסביר שהיכולת לשמור על יציבה נכונה תורמת לביטחונו העצמי של הילד. "ככל שהוא מרגיש בטוח יותר ויציב יותר, הדימוי הגופני שלו עולה והוא מסוגל לעמוד היטב על שתי רגליו. הדרך מכאן לצעד הראשון קלה יותר". "יכולת שמירה על שיווי משקל, משפרת את הביטחון העצמי של הילדים", מוסיף גם מלול. "ילד שמצליח לשמור על שיווי משקל, בטוח יותר ברגליו. הוא מרשה לעצמו לרוץ יותר, לטפס גבוה מבלי לפחד. היכולת המוטורית שלו גבוהה יותר". זילברבוש מציין שישנם ילדים שהם בעלי יכולת גבוהה יותר ללכת יחפים. הדבר תלוי במספר שלבי ההתפתחות שעברו. "ככל שהתינוק עובר יותר שלבים ברצף ההתפתחות, משכיבה על הבטן לעמידה, הוא כשיר יותר ללכת יחף. ילדים שעוברים פחות שלבי התפתחות, יכולת שיווי המשקל שלהם פחות טובה והיכולת שלהם ללכת על משטחים כשהם יחפים, כמו גם היציבה שלהם, טובות פחות". אם ההליכה ברגליים חשופות היא עניין טבעי, מדוע בעצם צריכים נעליים?
מלבד התרומה לשיווי המשקל של הפעוטות ולהתמצאות במרחב, הליכה ברגליים יחפות משמשת גם מעין תחליף לעיסוי כפות הרגליים. "המגע עם הרצפה כשלעצמו הוא עיסוי טבעי לכף הרגל", מסביר מלול. גלילי טל אף מוסיפה שהליכה ברגליים יחפות משמשת גם כדרך טיפול בריפוי בעיסוק. "יש ילדים שהם מאוד תחושתיים - מאוד קשה להם עם תחושות, והם חווים אותן בעוצמה רבה. לכן הם מופנים לריפוי בעיסוק. במסגרת התכנית הטיפולית הם מתנסים בהליכה ברגליים יחפות על כל מיני סוגים של משטחים למשל, דשא מלאכותי, חלוקי נחל, צדפים, חול זיפזיף. ההליכה במשטחים שונים - חלקים ומחוספסים, מרחיבה את טווח ההתנסויות של הילד ומסייעת לתהליך הטיפולי". בכל הקשור לתינוקות, היא אומרת, המגע של כף הרגל ברצפה הדומה לתחושת העיסוי, תורם לרוגע שלהם. "הדריכה על משטחים שונים משפרת את האחיזה בקרקע ואת החוש הסנסומוטורי (שילוב בין התחושות לרגשות). באמצעות הדריכה על משטחים שונים, הילד בודק מה מתאים לו ומה נעים לו". יתרון נוסף של הליכה ברגליים יחפות, לדבריה, הוא חיזוק גבולות הגוף. "הפעוט בודק איפה מתחיל ומסתיים הגוף שלו ומהם גבולותיו. זו בעצם ההתחלה של הקניית גבולות התנהגות לעתיד". מסיבה זו, היא אומרת, חשוב לתת לילדים ללכת יחפים בתנאי שמשטח ההליכה אינו מסוכן ונקי ממפגעים, כגון רטיבות או קירבה למוצרי חשמל. "יש הורים שנותנים לילדים חופש מוחלט ללכת יחפים בכל מצב - אבל זוהי דרך שגויה ואף מסוכנת. ילדים זקוקים לגבולות, כיוון שזה מקנה להם ביטחון ותחושה של שייכות. לכן, גם את המרחב היחף, החופשי, צריך להגדיר ולתחום מבחינת מקום וזמן". יחפים, אבל בזהירות אם הליכה ברגליים יחפות כל כך מומלצת להתפתחות, למה צריך נעליים בגיל כל כך צעיר?
לדבריו, הפגיעות השכיחות בכפות רגליים אצל פעוטות הן בעיקר חבלות יבשות עקב מעידה או נפילה, או דריכה על גופים זרים, כגון קוצים הננעצים בכף הרגל. "פגיעות קשות יותר הגורמות לשברים, נדירות בהרבה", הוא אומר. "כמו כן, יש להימנע מהליכה יחפים על משטחים בעלי טמפרטורה קיצונית העלולים לגרום לכוויות. אם הולכים יחפים, רצוי לעשות זאת רק על משטחים בטמפרטורה נוחה, כזו שלא תגרום לכוויות חום או לחלופין לכוויות קור". ד"ר בור מוסיף שאם נמצאים בבית אין צורך להכריח את הילדים לנעול נעליים, בפרט אם הם מתנגדים לכך. שי זילברבוש ממליץ לאפשר לפעוטות ללכת יחפים כמה שיותר בתקופת הקיץ, בתנאי שהמשטח מתאים, כמו חוף ים, פארקים, חצר נקייה או מגרש משחקים נקי. "כדי שייעשה שימוש נכון בכף הרגל, מומלץ לאפשר להם להתנסות בכמה שיותר משטחים מסוגים שונים", הוא אומר. "בחורף עדיף לאפשר לפעוטות להסתובב בבית עם נעל גמישה ורכה ככל האפשר".
מתוך: מגזין הורים וילדים http://www.ifeel.co.il/pages/magazine/6081
מהו סוד ההתפתחות המוטורית הנכונה והבריאה, איך אפשר לעזור לפעוט
שעושה את צעדיו הראשונים, ומתי לא כדאי לתת לילד לשבת?
סוד ההתפתחות הנכונה טמון בשלבים. התינוק חייב לעבור נכון את כל
השלבים כדי להגיע למצב של הליכה בריאה ונכונה. תינוקות אשר עוברים
את כל שלבי ההתפתחות המוטורית נעמדים לקראת גיל 8-10 חודשים. כשהם
לא מתיישבים בעצמם אלא מושבים על ידי ההורים הם עלולים לגלות קושי
בניסיון לעמידה, מפני שלא ירגישו בטוחים. לרוב הם יעמדו בתנוחה
שאינה יציבה, כאשר כפות הרגליים פתוחות מדי ולכן התינוק בהדרגה
מוותר על ניסיונותיו להיעמד. הורים רבים מעמידים את ילדיהם הרבה לפני הזמן, וזאת משום שהם מבחינים שהילד רוצה לדחוף ברגליו ולהיעמד. אמת הדבר. הילד מנסה לדחוף כי הוא נשלט במידה מסוימת על ידי רפלקסים המניעים אותו לעשות כך. הטעות של ההורים הינה בהבנת התהליך. הרצון של הילד לדחוף צריך לבוא לידי ביטוי בלמידה להתהפך ובלמידה לזחול, כאשר בשני האופנים, הרגליים דוחפות את הרצפה אך לא למטרת עמידה. במקרים רבים, כאשר ההורים מגלים שהילד נעמד בפעם הראשונה, הם "קופצים על המציאה" ומתחילים להעמידו באופן קבוע. אין למהר להעמידם, וגם כאשר הם נעמדים בעצמם אין צורך לעודד את התהליך. רצוי להניח את התינוק על הגב ולאפשר לו להתהפך אל הבטן ומשם לעמידה על שש - משם לישיבה ורק בסוף לעמידה. הרוב המכריע של הילדים נעמד בעזרת חפץ: כיסא, ספה ואפילו הורה. ילדים יכולים ללמוד להתרומם דרך שווי המשקל העצמי שלהם ולא בעזרת חפצים. זה חשוב היות ומאוחר יותר רוב הילדים לומדים כבר להיעמד ללא תמיכה. כלומר, זוהי בסופו של דבר התוצאה המתבקשת. בשלב זה מומלץ להניח את הילד באמצע החדר, רחוק מחפצים שהוא יכול להתרומם דרכם ולאפשר לו תנועה בזחילה. כמו כן, כדאי לקחת את הילדים למשטחים פתוחים, כגון פארקים, חוף ים מקומות בהם אין הילד יכול להשתמש בחפצים בכדי להתרומם. חזרה על תהליכים אלו מאפשרת לילד תוספת רבה של למידה והתפתחות מוטורית, חיזוק מערכת השרירים והתמודדות נוספת עם שווי המשקל. ככל שתהליכים אלו יהיו ארוכים יותר - כך העמידה תהיה יציבה יותר וההליכה יעילה ונכונה. ובאשר לטענה השגורה: "בסופו של דבר כולם הולכים", לא רק שטענה זו אינה נכונה, אלא היא אף מטעה רבים. הסיבה שלתינוק האנושי, לעומת הסייח, לוקח שנה לעמוד על רגליו - היא שהתינוק מפתח את מוחו ואת יכולתו ללמוד, לחשוב וליצור. למידה זו מתרחשת דרך תנועה והתנועה הינה הכלי שבאמצעותו מפתח הילד את יכולותיו השכליות והרגשיות. אם התינוק אינו מתנועע כראוי, חל שיבוש בתפקודים המוחיים הדרושים לגיל מאוחר יותר, כגון: למידה בביה"ס, תפקודים חברתיים, קשב וריכוז וכן הלאה.
מדריך וידאו לצעדים הראשונים בהתפתחות - כתבה רביעית בסדרה , נכתב ע"י רותם גרוזוביק 16.05.07 המידע בכתבה באדיבות שי זילברבוש, מנהל מכללת צעד ראשון ומפתח השיטה, מומחה לליווי התפתחותי בתינוקות ולהנחיית הורים.
תינוקות פשוט עושים את זה - חלק על הגחון, חלק על שש, חלק גם וגם - פשוט זוחלים. לא נראה כמו סיפור גדול - אבל בשבילם זהו עולם ומלואו. אם תשכבו רגע על הרצפה - על הבטן או על הגב, במשך כמה שעות, תוכלו להבין את גודל השינוי עבור התינוק שמגלה פתאום עולם חדש - אליו הוא יכול להגיע בכוחות עצמו. מלבד העצמאות החדשה והיכולת המשודרגת לספק את סקרנותו הטבעית של התינוק - לזחילה יש גם חשיבות מאוד גדולה להתפתחות שלו. בזמן שהוא מזדחל בהתלהבות - מלא אושר - הוא אפילו לא יודע כמה הפעולות הללו חשובות להתפתחות שלו. היכולת לזחול היא פועל יוצא של תפקוד המוח. המוח הוא זה שלומד לזחול ואם הוא לא יודע לעשות זאת יש קושי גם ביכולות אחרות, כגון: תיאום יד ורגל, רוטציה ותיאום בין כפיפה לזקיפה. רק בזחילת גחון אפשר לראות את כל האסימטריה והבעיה בקואורדינציה ולכן חשיבותה. כדי לזחול על הגחון צריך להפעיל נכון את חלק הגוף המרכזי. כדי לזחול על שש צריך לעבור לשש, לחזק את חגורת הכתפיים ולזקוף את הגב. לתינוק קל יותר לזחול על שש, כיוון שאפשר לזחול מבלי להשתמש בגב, אלא רק בכוח של הידיים והרגליים.
כמה תנאים לזחילה נכונה: כדי שהשלבים הללו יתממשו יש צורך שהסביבה תהיה מאתגרת. לדוגמא: שהתינוק לא יקבל צעצועים לידיים אלא יילמד להסתובב, שהמרחב שלו יהיה הרבה יותר מגוון ושהוא יכיר כל מיני כיוונים ולא רק קדימה. קיימת חשיבות רבה לתנאים הסביבתיים אשר ההורים מספקים לילד בכדי לאפשר לו זחילה מיטבית (הן זחילה על הגחון והן זחילה על שש). ביניהם: · לאפשר לתינוק יכולת לדחוף את הרצפה עם הרגליים – לחשוף את כפות הרגליים, להוריד גרביים ומכנסיים, בכדי שיחוש את גופו כמה שיותר וטווח התנועה שלו יגדל . · לאפשר לתינוק לשהות על משטח המתאים לזחילה כמה שיותר. · גיוון משטחי הזחילה כמה שניתן - לאפשר לתינוק לחוות חוויות חישה שונות אשר יאפשרו למוח קבלת מידע תחושתי דרך גופו, הבא במגע עם הסביבה – שטיח, רצפה, חול, דשא ועוד. · אתגרי זחילה – לאפשר מדי פעם לתינוק לעבור מעל מכשולים שונים, למשל: רגלי ההורים, כריות, שמיכות. מכשולים אלו יאפשרו לתינוק לפתח את היציבות, מערכת שיווי המשקל, חיזוק חגורת הכתפיים ושרירי הגב, שימוש בהעברות משקל, שימוש במימד הגובה, כיוון הזחילה ועוד. • המידע בכתבה באדיבות שי זילברבוש, מנהל מכללת צעד ראשון ומפתח השיטה, מומחה לליווי התפתחותי בתינוקות ולהנחיית הורים.
מדריך צעד ראשון כתבה שנייה בסדרה
נכתב ע"י רותם גרוזוביק מאתר
YNET
יש תינוקות שכנראה לא סיפרו להם ששכיבה על הבטן הכרחית להתפתחותם.
הם פשוט מסרבים לשכב בתנוחה הזו. קבלו כמה תנוחות ומשחקים, שיכולים
לעזור לכם לשכנע אותם. ואם לא, אז לפחות יהיה לכם זמן איכות נעים
ונהדר
למה היא חשובה? הסיבה מתחילה בכך שעמוד השדרה של תינוק בן יומו הוא ישר לחלוטין. ממש כך. השלד של התינוק אינו מוכן. הוא צריך תקופה של חניכה כדי לפתח את השלד ואת השרירים והכי חשוב - תקופה של חניכה כדי לפתח את המוח ובתוך כך את החושים. במהלך הזמן מתהוות בעמוד השדרה 2 עקומות בסיסיות בגב התחתון ובצוואר. עקומות אלה נוצרות במהלך ההתפתחות. הן מהוות בסיס תנועתי לזחילה, עמידה, הליכה, קפיצה, ריצה ועוד. למה חשוב לשכב על הבטן? למעשה, השכיבה על הבטן היא תנאי הכרחי וראשוני להתפתחות העקומות הנדרשות להתהוות ההתפתחות המוטורית של התינוק ובהמשך חייו לתפקודו כאדם בוגר. בשכיבה על הבטן, התינוק חווה גירוי תחושתי לחלק הקדמי של הגוף ולומד לחוש את כוח הכובד ותוך כדי להרפות את הגוף. מעבר לכך, בשכיבה על הבטן מתפתח תהליך של שימוש בכוחות הקרקע (הילד דוחף את איברי הגוף כנגד הרצפה) – מה שמכין אותו להתפתחות העתידית שלו. הוא לומד לחזק את השרירים ובעיקר את שרירי הגב וכן לומד לתאם בין השרירים. בהיות התינוק על הבטן, הרמת הראש מסגלת לגב את עקומת הצוואר ובהמשך הרמת הגוף באמצעות הידיים יוצרת גם את העקומה המותנית, כאשר מדובר בתהליך דינאמי, עדין ומורכב. בנוסף, דגש רב ניתן גם על התנוחה העוברית בשינה על הבטן. התינוק מושך את ברכיו תחת האגן, נשען על ברכיו וכך ישן. במצב זה החזה נינוח לחלוטין וגם הבטן. יש גרייה של ברכיים וארגון האגן כבר לשימוש ברגליים והכנה יסודית לזחילה. למה השכיבה על הבטן קשה לתינוק?
תינוק בן יומו ישכב על הבטן ללא שום בעיה – במנח זה מאוד נוח לו
והוא מרגיש מוגן. לרוב תינוקות מקפלים ברכיים מתחת לבטן ומרימים
ישבן, על מנת להישאר בתנוחה שהיא סגורה ומגוננת בדומה לתנוחה
העוברית. שכיבה על הבטן - טיפים ותרגילים: להלן מספר תרגילים שמטרתם לגרום לתינוק ליהנות משכיבה על הבטן ומשהייה במצב זה תוך כדי משחק: · הכנסת ידי התינוק לפיו. הובילו בעדינות את כפות הידיים של התינוק לכיוון פיו. קרבו את ברכי התינוק אל הבטן ואת כפות הרגליים של התינוק אל הפנים. בתרגיל זה חשוב לא להפעיל כוח ולא לאלץ את התינוק להגיע לביצוע מושלם, אלא לזרום עם תנועת גופו. · רכנו אל התינוק, כך שכפות רגליו יהיו קרובות לסנטר שלכם. הישארו בתנוחה זו. השתדלו שפניכם יהיו כמה שיותר קרובים לפני התינוק כדי שהוא יוכל להושיט את ידיו. לגעת בפניכם ולשחק בהן ובשיערכם. · עזרו לתינוק לתפוס בכף ידו את הרגל השייכת לאותו צד של הגוף וגלגלו אותו בעדינות לשני הצדדים, כשהיד והרגל מהודקות זו לזו. יש לבצע את התרגיל ואת הגלגול לשני הכיוונים, בשני זוגות הרגליים והידיים. · קרבו את יד התינוק לכף הרגל הנגדית והובילו את היד ואת הרגל יחדיו כשהן מחוברות פעם ימינה ופעם שמאלה, כך שאזור המפגש של היד ושל כף הרגל ייגע ברצפה, פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל. · עזרו לתינוק לתפוס בשתי כפות ידיו את שתי כפות רגליו והובילו אותם בעדינות ימינה ושמאלה. חשוב לא להפעיל לחץ או להכריח את התינוק לבצע את התרגיל, ולהפסיק כשהוא מראה סימני אי נוחות. · השכיבו את התינוק על הצד. הניחו כרית מתחת לראשו ושחקו בצעצוע מעניין מול עיניו, כך שהוא יוכל לשלוח את ידיו כדי לאחוז בצעצוע ולהכניסו לפה. הובילו את התינוק משכיבה על הצד לשכיבה על הבטן, תוך כדי הישענות על המרפק והיד התחתונה עד שכיבה או חצי שכיבה על הבטן. משם באותה דרך חזרה אל הצד - אל הגב. חשוב לבצע תרגיל זה בשני צידי הגוף.
כתבה מתוך מדריכי הוידיאו של
Ynet
שיטת "צעד ראשון", העובדת בעיקר באמצעות תנועה ומגע, מתאימה מאוד
לילדים הסובלים מקושי תנועתי, מבעיות בשיווי המשקל ומקשיי נשימה
ושינה. שי זילברבוש, מפתח שיטת "צעד ראשון" ומנהל מכללת צעד ראשון, לליווי התפתחות תינוקות ולהנחיית הורים, אומר כי "ההתפתחות המוטורית של התינוק בנויה נדבך על נדבך, כלומר מדובר על תהליך שבו הצלחת כל שלב תלויה בהצלחת השלב שקדם לו. לדוגמה, התהליך הארוך של התמודדות עם שיווי המשקל מתחיל בגיל צעיר ביותר, כשהתינוק מתהפך מן הגב אל הבטן, התנועות הבסיסיות האלו סוללות את הדרך לארגון היציבה ושיווי המשקל ומכינות את הקרקע לזחילה, המובילה לישיבה, לעמידה ולהליכה. אבל, לא רק לפונקציות הגדולות יש משמעות בתהליך ההתפתחותי שעובר התינוק, אלא גם לפונקציות יסודיות יותר, הטמונות בבסיס הפונקציות הגדולות, למשל, מציצה, קשר עין – יד, נשימה, ועוד. "הקשר בין זחילה להתפתחות קשר עין – יד הוא פשוט: כדי לזחול צריך התינוק ללמוד להעביר משקל בשכיבה על הבטן. העברת משקל נעשית מתוך כוונה להגיע עם היד לחפץ מעניין ולאחוז בו. האחיזה מתפתחת דרך הקשר בין היד לעין והקשר הזה אמור להתפתח כבר בשכיבה על הגב, בערך בגיל חודשיים". אולם לעיתים, מסיבות שונות, חלים שיבושים בהתפתחות התינוק. "השיבושים נובעים מאי שימוש בתנועות רוטציה יסודית במהלך ההתפתחותי, מחוסר תיאום בטונוס השרירי, מקושי נשימתי המופיע עם הגבלה של תנועות בית החזה והצלעות, ועוד", מסביר זילברבוש. כשמתעורר קושי כזה הוא משפיע על רצף ההתפתחות של התינוק. איתור הקושי מחייב את בירור הסיבה הראשונית שגרמה למגבלה. לעיתים קרובות פוגש זילברבוש הורים שפונים אליו בגלל מגבלה מוטורית של התינוק, ומתברר כי הבסיס למגבלה הוא, למשל, קושי נשימתי שהתינוק סובל ממנו מהחודשים הראשונים לחייו. עבודה לפי שיטת "צעד ראשון" מחזירה את הארגון המכני ליעילות מירבית ומתקנת את השיבושים התנועתיים. זילברבוש: "נעסוק, לדוגמה, בקושי נשימתי שממנו סובל התינוק. כתוצאה מהפרעות נשימה שונות, השרירים מצויים במצב קבוע של כיווץ ולא מתפקדים ביעילות אלא משתקים את יכולת הנשימה ואת יכולת התנועה. שרירי הנשימה עובדים מעל ומעבר ליכולתם ומגיעים לנוקשות רבה היוצרת קיבעון. מעברי הנשימה נעשים צרים ושרירי השלד חייבים לעבוד מעל ליכולתם כדי לפצות על המגבלה ולדאוג שלמערכת תיכנס כמות אוויר מספקת לתפקוד סביר. במשך הזמן כל מרכיבי השלד הקשורים לנשימה משנים את ארגונם הטבעי ומתפקדים במתכונת של מצוקה. השינויים האלה משפיעים על אופן היציבה, ויכולת שיווי המשקל עלולה להינזק ולהשפיע בעתיד על התפקוד התנועתי בצורת ההליכה והריצה".
כיצד נפתרת בעיה נשימתית כזאת באמצעות שיטת "צעד ראשון"? "בעקבות העבודה חלה הרפיה של כל השרירים המחזיקים את השלד ומניעים אותו והם מתפנים כדי לעזור לתפקוד הנשימה. המתח והטונוס השרירי יורדים ומעברי האוויר מתרחבים בצורה משמעותית. עם זאת, חשוב לציין כי שיטת צעד ראשון אינה תחליף לטיפול תרופתי קונבנציונלי המוצע לתינוקות וילדים הסובלים מבעיות נשימה, אלא אפשרות טיפול נוספת, שלפי נסיוני, משיגה תוצאות טובות מאוד. במהלך השיעורים התפקוד הנשימתי משתפר, תכיפות ההתקפים ועוצמתם פוחתות, יכול ההירדמות, איכות השינה ועומקה משתנים ללא הכר, בד בבד חל שיפור ביכולת התנועה." זילברבוש מתייחס לא רק אל המצוקה שממנה סובל התינוק, אלא אל כל המערך המשפחתי סביבו, ונותן דוגמה להשפעת הסביבה המשפחתית על התינוק, עדיין מתחום קשיי הנשימה: "ילדים שמתקשים בנשימה נלקחים מיד על הידיים, הולכים איתם, מחזיקים אותם, טופחים להם על הגב, בדרך כלל לא משאירים אותם לשכב במיטה. לעיתים המגע האינטנסיבי הזה שהתינוק זוכה בו בגלל התקף של קושי נשימה היה חסר לתינוק. טיפלתי בילדה בת כמה חודשים שסבלה מבעיות נשימה קשות. היא הייתה הילדה השנייה במשפחה ואמה סיפרה שהיא מונחת במיטה או בלול ברוב שעות היום. ההחזקה שלה על הידיים בזמן התקף היתה עבור התינוקת פיצוי על החוסר במגע. המגע בתינוקות הוא מאוד עקרוני וחשוב, הורים רבים יודעים זאת, אבל לעתים קרובות אני נפגש עם הורים ורואה שהמגע בתינוק אינו נכון, ולכן העבודה עם תינוקות כוללת הדרכה להורים, אנו מסבירים להם כיצד לשבת בנינוחות בעת החזקת התינוק, להיות מחוברים לתחושת הגוף, להיות מודעים גם למצבו הגופני של התינוק, האם הוא רפוי או מתוח. היכולת של ההורים ליצור מגע עם ילדיהם היא ברוב המקרים יעילה וטובה ויוצרת ביטחון ושקט פנימי, שחשוב לתהליך, אנו שמים דגש על אופן המגע ועל איכותו, מנחים את ההורים להכיר את צורות המגע השונות וממליצים על התנסות תנועתית (להורה) בשיעור פרטני או בקבוצה, כדי לקבל מושג חוויתי על אופי השיעור והכיוון שלו. שיתוף פעולה של ההורים מגביר מאוד את הסיכוי לשינויי משמעותי במצבו של התינוק או הילד".
תרגילים לעבודה עם התינוק לשיפור הנשימה והתפקוד: 1. שימוש במגע עמוק - אם אנו טופחים על התינוק באזור בית החזה, הגב, השכמות, הידיים והרגליים, טפיחות עם נוכחות. הטפיחות מהדהדות בתוך הגוף ומרפות את השרירים. 2. החזיקו את התינוק על הידיים או השכיבו אותו על הגב, הניחו את כפות הידיים על החזה וחושו את אופן הנשימה שלו. שימו לב לאיזה כיוון נעות הצלעות. הניחו את הידיים על החלק הקדמי של החזה, אחר כך על החלק האחורי, לכיוון עמוד השדרה. 3. הניעו את כל בית החזה עם קצב הנשימה, למעלה ולצדדים, הישארו בכל כיוון מעט זמן. זהו כיוון פעולת הצלעות בזמן השאיפה, ואנו עוזרים לשרירי הנשימה בפעולתם. 4. געו בכל צלע בנפרד, ובכל היקף החזה, מעצם החזה ועד לחיבור עם עמוד השדרה. געו במרווחים שבין הצלעות, שם נמצאים השרירים הבין צלעתיים. המגע בצלעות יביא להרפייתן. 5. עיברו עם האצבעות לאורך עמוד השדרה משני צדדיו והרגישו כל חוליה בנפרד. 6. הניחו את כף היד על הבטן והרגישו מה קורה בבטן בזמן הנשימה. האם היא עולה או יורדת? רכה או נוקשה? אפשרו לכף היד ללוות ולהכיר את פעולת הבטן בזמן הנשימה. 7. געו בבטן התחתונה תוך עיסוי קל של שרירי הבטן והחזקת הבטן כולה בתוך כך היד, כך שהבטן מכונסת פנימה ולמעלה, לכיוון החזה. שחררו באיטיות את מגע כף היד כך שהבטן תחזור אט אט למקומה. 8. חיזרו למצב 2, אך הניעו את בית החזה והצלעות כלפי מעלה ואחר כך כלפי מטה, כדי להדגיש את פעולת הנשיפה. ככל שבית החזה יתרוקן בצורה טובה יותר, פעולת השאיפה תשתפר. יש לדאוג שפה התינוק יהיה פתוח כדי לאפשר הוצאת אוויר מירבית. 9. פיתחו מעט את פה התינוק ובהדרגה גם את הלסת, געו מסביב לפה, בשפתיים ועסו קלות את השרירים סביב ללסת. אם אפשר לחצו מעט ובעדינות על הלשון או איחזו בה בעדינות בקצות האצבעות, כך שאפשר יהיה למשוך אותה מעט החוצה. פעולה זו תרחיב במידה ניכרת את קנה הנשימה. 10. החזקה בתנוחה מעורסלת + טפיחות על הישבן + ניעות דרך הרגליים או על כדור פיזיו. מומלץ לקבל מספר שיעורי הנחיה ממדריך ליווי התפתחותי לתינוקות המוסמך בשיטת "צעד ראשון" ומתמחה בעבודה עם תינוקות. מהי ומדוע היא כל כך חשובה לתינוקכם? כשאנחנו
חושבים על תינוק זוחל, אנו רואים לנגד עינינו תינוק שעומד על "שש":
כלומר מתקדם על ברכיו וידיו, שועט קדימה כדי לתפוס את החפץ ש"ברח" לו.
זוהי הזחילה שכולנו מכירים.
מזוחל
לאדם שלם
לזחול
גחון, לזחול נכון
תנאי
סביבה נוחים התורמים לזחילה מיטבית:
ללמוד
לזחול - קורס בששה מפגשים
דוגמא
לתרגילים אותם ניתן לתרגל בבית:
·
הושטת ידיים
קדימה
·
דחיפה עם כפות
הרגליים על הגב
·
סיבוב סביב ציר
ולסיכום, זחילת הגחון הינה
שלב התפתחותי חשוב ביותר למהלך ההתפתחותי של התינוק. בזחילת הגחון
התינוק מתחיל לראשונה בחייו באמת לנוע ולחקור את סביבתו, תוך מגע של
גופו עם הסביבה והנעת גופו בצורה מגוונת ומורכבת. זחילת הגחון תשפיע
בהמשך על המוטוריקה העדינה, התפיסה המרחבית , הקורדינציה, מערכת שיווי
משקל, אחיזת עיפרון, טיפוס ועוד. הכותב: שי זילברבוש – מומחה להתפתחות תינוקות וילדים ומורה בכיר לשיטת פלדנקרייז, מפתח שיטת "צעד ראשון" – מכשיר מדריכים להתפתחות תינוקות במסגרת מכללת "צעד ראשון"
שנת החיים
הראשונה חשובה יותר
ככל שהתינוק ישהה יותר זמן איכות, במגוון שלבי ההתפתחות
השונים, כך תגדל ותתעצם יכולת הלמידה שלו והוא יפתח את עצמו ויאפשר
לגופו "ללמוד כיצד ללמוד" והרצף ההתפתחותי לשנים הבאות ימשך בצורה
תקינה.
מדוע לא להושיב
תינוקות
על נעליים
והליכה |
||||||||||||||||||||||||||
|
כל הזכויות שמורות למרכז צעד ראשון |
|||||||||||||||||||||||||||
חדר
התינוק ערוך
