המדריך המלא להתפתחות תנועתית ותחושתית של תינוקות

הורים וילדים גיליון ינואר 2000

כל ליקויי הלמידה שמתגלים בגילאי גן ובית ספר, מקורם בעיכוב התפתחותי שהתחיל בינקות. נירית שפירא מביאה את המדריך המלא להתפתחות תנועתית ותחושתית של תינוקות: מתי לדאוג, לאן לפנות ומה אתם יכולים לעשות בעצמכם בבית

חרדה היא תכונה הורית אופיינית: כמעט כל ההורים מרגישים מתישהו – שמשהו לא בסדר. בייחוד כשמדובר בתינוק ובייחוד כשמדובר על הורים בפעם הראשונה. האם הוא כבר הרים את הראש? האם היא כבר זוחלת? היד שלה, אפעס, לא ממש אוחזת היטב בחפצים, הישיבה שלו נראית לי לא בסדר… ועוד ועוד חרדות, כיד הדמיון ההורי.

הכתבה שלפניכם כתובה כמדריך. היא מעלה שאלות אופייניות, מסבירה מתי העיכוב נורמלי ומה עושים כאשר נדמה שיש בעיה. בכל מקרה, אין לראות בכתבה תחליף לאבחון מקצועי וענייני. אם אתם חושדים שמשהו באמת לא בסדר, רצוי לבחון לעומק את הבעיה. אפשר להתחיל עם אחות טיפת חלב, ואחר כך לפנות לאבחון מקצועי יותר. 
לצורך הכנת הכתבה הסתייענו בשי זילברבוש, מורה בכיר בשיטת פלדנקרייז, מומחה להתפתחות תינוקות וילדים שמנהל את מרכז "צעד ראשון", המיועד להנחיית הורים ותינוקות להתפתחות נכונה ותקינה; ובשירלי ורדי, מפתחת שיטת ורדי לאבחון וטיפול בלקויות למידה.

ורדי ממליצה כי כל פעילות מומלצת יש לבצע בשיתוף פעולה עם התינוק ומתוך הנאה. חשוב להבין שהתייחסותו של הילד אל העולם בשנה הראשונה היא בעיקר רגשית ועל כן יש להפנות אליו הרבה רגש, לשאת אותו ולגעת בו ללא גבול. "הורים מספרים שאמרו להם לא לפנק את הילד, או משפטי אימה כמו 'אל תחזיקו את הילד כל כך הרבה על הידיים, לא נורא שיבכה קצת'…אין דבר כזה לפנק תינוק. זה הזמן לתת לילד את כל האהבה. ככל שהילד מקבל יותר חיזוקים בשנה הראשונה, כך יהיה עצמאי ובעל אישיות חזקה יותר בהמשך חייו. מצד שני מומלץ לגרות את הילד לתנועה, לגעת בו, להתחבר אליו ברגש, במגע ובמבט.

זה עתה נולד

מה קורה אם התינוק אף פעם לא רגוע?

זילברבוש: "הרמת ראש מספר ימים לאחר הלידה היא מקרית, אבל חיונית. חשוב להשכיב תינוק על הבטן מהיום שנולד או לפחות על החזה עם הטוסיק למעלה. כאשר הילד שוכב על בטנו, יש לבחון האם הוא נינוח והאם הוא יודע להניח את ראשו על הצד ולא על הפנים. שכיבה על הבטן עם הפנים תחובים לתוך המזרן עלולה להעיד על נוקשות בעורף, בחזה או בגב, וזו עלולה להיות סיבה למוות בעריסה. הוראת משרד הבריאות, לא לאפשר לתינוקות לישון בשכיבה על הבטן, גורמת להורים רבים להימנע מניצול התנוחה החיונית כל כך להתפתחות. כבר מגיל צעיר יש להשכיב את התינוקות על הבטן בשעות הערות. אפשר לעסות קלות את צוואר התינוק בעדינות, תוך כדי התנדנדות, שירה, דיבור ונגיעה מסמנת באזור הבטן ובית החזה. כך המוח מקבל איתות להרפות את האזור".

הילד מקיא ללא הפסקה, האם הדבר מעיד על בעיה יותר רחבה ממערכת עיכול לא בשלה?

"כן", אומרת ורדי ומתייחסת לריפלוקס: "זה עלול להעיד על ריפיון שרירים בעתיד שמלווה בהתפתחות איטית, או על חולשת שרירים טבעתיים שעלולה לגרום למצב שילד ירייר מהפה עד גיל מאוחר, יעשה פיפי במיטה עד גיל מאוחר וכו'.ניתן לשאול משיטת פאולה את מסז' הסנטר, המגרה את כל סוגרי הפנים ומעודד את השרירים לפעולה. אפשרי לגרות את השפתיים עם האצבע או לתת לילד למצוץ את האצבע של האם. אני מעדיפה שהאם תכניס את הזרת לפי הילד על פני מתן מוצץ לילד, כי זרת האם יוצרת חיבור אינטימי ונותנת תחושת שלווה וביטחון".

התינוק בן שבועיים שלושה. האם כשהוא שוכב על הגב ועל הבטן, הוא משתמש בידיו ורגליו כדי לדחוף את המשטח עליו הוא מונח?

זילברבוש: " דרך הגפיים התינוק לומד להניע את פלג הגוף המרכזי שלו . על ידי המגע של הידיים והגוף ברצפה, ומפתח את תחושת הגוף, שהיא הבסיס העיקרי להתפתחות הלאה. השימוש בגפיים מפתח את מערכת שיווי המשקל והעברת המשקל, אלו היסודות להתפתחות תקינה " .

הילד לא סובל לשכב על הבטן מה משמעות הדבר?

אמהות שטוענות כי ילדן לא אוהב לשכב על הבטן , נשאלות על ידי זילברבוש האם הילד ישן על הבטן. הוא בודק האם הילד סובל מגזים או ממתח שרירים גבוה שצריך להוריד, כדי שהשכיבה על הבטן תתאפשר. הדרך הטובה ביותר להורדת מתח השרירים היא להחזיק את התינוק על הידיים, להתנועע איתו, לשיר לו, הכי טוב בתוך מנשא . לתת לו תחושת ביטחון, מגע, קרבה. אפשר לפתח את השכיבה על הבטן על ידי שכיבה על אחד ההורים בטן אל בטן.בין גיל חודש לשלושה חודשים יש לראות שינוי של מבנה בת החזה . התינוק נולד עם בית חזה צר וחרוטי ועם התפתחות השכיבה על הגב וקירוב הידיים אל הרגליים או הרגליים אל הראש, בית החזה משתטח ומתרחב. יש לראות בגיל זה התפתחות של השקע במותנית ( בגב) כתוצאה מהרמת הראש.

הילד בן חודשיים ולא יוצר קשר עין, האם זה בעייתי?

חשוב מאוד שהילד יסתכל לתוך עייני הסובבים, וחשוב ליצור אתו קשר עין. יש לגרותו למבט, כי לפעמים היעדר קשר עין מעיד על נתק מוגזם של התינוק. במצב כזה, אם לא מצליחים ליצור עמו כל קשר עין, כדאי לבדוק את הסיבות.

האם התינוק מכניס ידיו לפיו?

תינוק אמור להוביל את ידיו לפיו ממש מהימים הראשונים, כי כך מתפתחים הקשרים המוחיים שבין היד לפה. הקשר בין כפות הידיים והפה משמעותי לפיתוח התחושה בעתיד, כדי שאפשר יהיה להרגיש אח"כ עצמים אחרים. יד שנכנסת לפה מגרה את כף היד ואת הפה, וגירוי הפה והלשון חיונים להתפתחות השפה בעתיד. גם קשר עין יד מתפתח דרך קישור מוחי שקורה כשהיד מובלת אל הפה. זו התפתחות בסיסית לאחיזה , שעלולה להשתבש כתוצאה מרגישות מופחתת של כף היד. זה גם המקום בו הידיים פוגשות זו את זו, וכך התינוק יכול להבחין בעובדה המשמחת שיש לו ידיים. אבל ידיים שאינן מגיעות אל הפה, אינן יכולות לבוא אל קו האמצע, ועובדה זו מעידה על ליקוי בתפיסת הגוף.

כדאי לשים לב:

  1. שתינוקות בעלי מתח שרירים גבוה, מושכים את ידיהם אל מאחורי הגב, ואם זה המצב, רצוי להפנות את תשומת לב הרופא או אחות טיפת חלב.
  2. שתינוקות שמוצצים מוצץ, נפגעים התפתחותית, כי כאשר יש בתוך הפה מוצץ, אין לתינוק סיבה להכניס את הידיים אל הפה.

בין שלושה לחמישה חודשים:

האם הוא מכניס חפצים לפה?

ברגע שמתפתחת אחיזה, מתחיל הילד להכניס חפצים לפה – זוהי הלמידה המשמעותית בגילאים האלה.  חשוב שהפה יכיר טקסטורות וגדלים שונים של חפצים. להרבה הורים יש בעיה עם אסטטיקה, ולכן הם מרחיקים מהילד דברים שונים ומפריעים להפתחותו. אם בגיל ארבעה וחצי – חמישה חודשים, פעולת האחיזה והכנסת החפצים לפה עדין לא מתרחשת, יש לפנות לאבחון.

התינוק בן שלושה חודשים ואינו מעביר משקל. על מה זה מעיד?

יש לראות התפתחות של העברת משקל. כלומר, אם התינוק שוכב על הבטן ומרים יד שמאל, צריך לראות העברת משקל לצד ימין ולהפך. העברת המשקל היא יסוד חשוב בדרכו של התינוק ללמוד להתהפך. חשוב שהתינוק ידע, יוכל וירצה לשכב על הצד. השכיבה על הצד היא חלק מהדרך שעליו לעשות, כדי לעבור מהבטן לגב, ולהפך. רצוי מגיל מאוד צעיר להניחו בתנוחות מגוונות: על הגב, על הבטן, ועל הצד. כל מגע של חלק גוף שלו עם הרצפה, מפתח את יכולת המוח להרגיש את המקום ומפתח את התנועתיות של אותו אזור. כך נרשם מיקום האיברים במוח. כדי שהתינוק ילמד להתהפך מהבטן אל הגב, הראש צריך לעשות שינוי במרחב. יש ילדים שכבר מגיל שלושה חודשים מעדיפים שלא להניע את הראש במרחב ביחס לגופם. אפשר לראות זאת אצל תינוקות שמחזיקים אותם בידיים בצורה אנכית וכאשר רוצים לערסל אותם ולהעבירם למצב שכיבה – הם בוכים ומסרבים, ונרגעים רק כאשר מחזירים אותם לתנוחה אנכית. זילברבוש טוען, כי ההחזקה על הידיים היא תנאי חשוב להתפתחות תקינה של תנועה על הריצפה. כלומר חשוב מאוד מגיל צעיר, לשנות את המצבים בהם מחזיקים את התינוק, לשחק איתו מכיוונים שונים של גופו, כדי שיכיר שינויים מגוונים במרחב.

ורדי מדגישה שבשלב ההתפתחויות מצד לצד, יש לבדוק האם כל גוף הילד נופל בבת אחת או שהוא עושה רוטציה; קודם אגן ואחר כך ידיים או להפך. אם הגוף מתהפך כמקשה אחת, הדבר מעיד על בעיה בהתפתחות מערכת ההצלבה המתייחסת לתיאום בין שתי אונות המוח, לתיאום יד ורגל נגדית (הקשר בין המוחות). מערכת הצלבה שלא מתפתחת באופן תקין עלולה להוביל לקשיי לימוד בעתיד, וכדאי לבדוק את הבעיה כבר עכשיו.

ארבעה –חמישה חודשים

האם התינוק מרים את האגן?

כדי להתהפך מהגב אל הבטן על התינוק ללמוד להרים את רגליו למצב אנכי. לשם כך הוא משתמש במסה של רגליו כדי להתגלגל על הצד. ילד שלא יודע להרים את רגליו ולעגל את הגב, יתקשה להתהפך. ניתן לראות זאת על ילד שמרים את רגליו והן מיד נופלות. בשלב זה הוא אמור לשחק עם הרגליים ולהחזיקן באוויר.

חשוב לזהות מה מפריע לילד שמונע ממנו לשחק עם רגליו. יש לעבוד על מרכיבים שמפריעים לו לשכב על הגב ולהרים רגליים. אבל אין לגרות פעולה זו באופן ישיר  (לא יועיל להרים את הרגל במקומו). במקום זאת רצוי לעבוד על פעולות קודמות ברצף התפתחותי: סביר שתינוק כזה לא שוכב על הבטן. יתכן שיעזור לו אם דווקא בשכיבה על הגב יקרב ההורה את גפיו זו אל זו.

כיוון שפעולה זו אמורה להתפתח באופן ספונטני, ההורים לא צריכים לעשות לתינוק "התעמלות", אלא ליצור גירוי כדי שילמד לעשות זאת בעצמו. אפשר, למשל, לגעת עם משהו מרשרש, מסקרן, בכף הרגל וכך גורמים לכף הרגל לרצות להתרומם. אחרי המגע ברגל מציגים את החפץ לילד. פעילות כזאת תיעשה תוך שימוש באלכסונים: פעם אחת נוגעים עם החפץ ביד ימין ואחר כך ברגל שמאל.

ורדי מסבירה כי האלכסונים הללו הם הבסיס לזחילה ולהליכה, שכן ההליכה מאורגנת על ידי הזזת יד ורגל נגדית.

האם מותר להושיב את התינוק? הוא כל כך סקרן ורוצה לראות הכל כמונו….

זילברבוש מגיב בחריפות על השאלה: " אסור להושיב תינוקות, כי תהליך הלמידה שכרוך בהתיישבות, הינו תהליך מרכזי ביצירת שיווי משקל, חיזוק שרירים, התפתחות השלד והתמודדות עם קשיים". זילברבוש מנחה הורים לא להשתמש בסל- קל, למעט בזמן נסיעה ברכב, שכן כאשר התינוק לא מונח במאוזן, מופר האיזון בין השרירים הכופפים לשרירים הזוקפים.

כשהילד אינו נמצא על גוף ההורה, יש להקפיד שיהיה בעיקר במצב מאוזן (שכיבה). הוא יכול להסתכל על ההורים גם בשכיבה על הבטן.

הורים עושים אנלוגיה בין מצבם הגופני למצבו הגופני של התינוק. הם יודעים שעל מנת להסתכל, נוח להם להיות מוגבהים. אבל לתינוק אין בעיה להרים את ראשו להסתכל כאשר הוא שוכב על הבטן, וזו גם ההתפתחות הטבעית והתקינה.

אסור להושיב תינוק באופן כזה שעמוד השדרה שלו יאלץ ליצור את שיווי המשקל לצורך ישיבה. אין בעיה אם הילד יושב לזמן קצר כאשר הוא נשען על ברכי ההורה.

ילדים רבים הולכים כפופים, כיוון שהאיצו את תהליך ישיבתם. כשמושיבים ילד, האגן שלו לא מוחזק בצורה כפופה, הוא מתעגל לאחור ויוצר התעגלות של הגב, ואילו שכיבה על הבטן וזחילה, זוקפים את הגב. תבנית זו הולכת איתו כל חייו.

בין שישה לשמונה חודשים

הילד זוחל מצחיק. האם חשוב שלא יגרור רגל אחורנית?

בזחילה נכונה התינוק זוחל על הגחון עם יד ורגל נגדית, תוך שימוש נכון במכניקה של השלד. זחילה בעייתית ונגררת מעידה על שימוש בכוח במקום שימוש במבנה השלד. זה קורה פעמים רבות כשיש זקיפה מוגברת של הגב ומתח גבוה מדי של השרירים (וכמו במעגל קסמים, אחת הסיבות למתח גבוה יכולה להיות, שלא החזיקו מספיק את התינוק על הידיים).

אחת הסיבות האפשריות לזחילה כזו היא שהילד מפוחד או שחלק מהרפלקסים עדיין לא השתחררו מהמערכת. למשל, רפלקס האחיזה, שאופייני לימים הראשונים שבהם הילד סוגר כף יד על כל אובייקט שמתקרב, או רפלקס מורו, שקשור לתגובת התכווצות אוטומטית בכל פעם שהילד מרגיש שגופו אינו נתמך. ורדי: "זחילה לא תקינה עלולה לגרור בעיה במערכת ההצלבה".

הילד בן חצי שנה לשמונה חודשים ולוקח עם היד את הרגל הנגדית אל הפה, האם זה טוב?

"מצויין", אומרת ורדי: "אם הצלבה כזאת לא מתרחשת יש לעודדה לקרות. למשל כאשר אחד ההורים מחזיק את הילד צמוד לגופו, ההורה השני מציץ אל הילד מאחור, כך שהילד יצור פיתול בחלק גופו העליון, כשחלק הגוף התחתון צמוד אל ההורה המחזיק ללא תזוזה".

כשהתינוק שכוב על הגב, ניתן ליצור רוטציות עדינות לגוף הילד. מעבירים ברכות את הידיים או הרגליים לצד אחד ואת חלק הגוף השני משאירים במרכז ללא תנועה. כמו כן כדאי לשים לב מה קורה כשנותנים לילד חפץ ומעבירים אותו מצד ימין לצד שמאל. אם הוא מנסה להחליף את היד שמנסה לתפוס את החפץ ברגע שמגיעים לאמצע, זה מעיד על בעיה בהצלבה העלולה להצביע על התפתחות עתידית של בעיות קשב או מופנמות יתר. כדי לשקם זאת ניתן להחזיק בעדינות יד אחת של הילד ואת היד השנייה להוביל לחציית קו האמצע בעזרת גירוי חיצוני (למשל, צעצוע צבעוני שמזיזים באוויר).

תשעה חודשים עד שנה

בגיל תשעה חודשים הילד כבר הולך, האם זו סיבה למסיבה?

הילד ללא ספק גאון. אבל על פי ורדי, הליכה מוקדמת מדי אינה חיובית, כי היא מעידה על כך שהילד דילג על שלבים התפתחותיים. מאחר שכל שלב התפתחותי מפתח את רשת העצבים של התינוק, הרי דילוג על שלב התפתחותי משמעו חלק לא מפותח במערכת העצבים. יש לבדוק על מה הילד פסח: התגלגלות, זחילה, ישיבה ולשחזר איתו את השלב החסר, אחרת הילד צפוי לקשיי למידה, מופנמות וכו'.

בגיל שנה הילד הולך, אבל משקלו מועבר קדימה והוא הולך על קצות האצבעות. האם זה בעייתי?

"בעייתי ביותר", אומרת ורדי וטוענת כי הליכה כזו מתרחשת כאשר הילד נע בעזרת חפצים עוד לפני היותו בשל להליכה. אסור לתת לילד לנוע בתוך הליכון וגם לא לדחוף הליכון או עגלה, לפני שכף רגלו דורכת ביציבות. הליכה טרם עת, עלולה ליצור חוסר מודעות אחורית. הילד מתקדם על קצות האצבעות ונע מהר מדי קדימה. זה עלול לגרור ניתוק מהמציאות, קשיי למידה, בעיה בתפיסה מרחבית ומתמטיקה ועוד.

בין תשעה חודשים לשנה וחודשיים. ישנו זמן מה בו הילד מתחיל לבכות בהיסטריה, כשאמא מתרחקת ממנו. האם הדבר מעיד על בעיה ריגשית?

"לא", אומרת ורדי ומציינת כי לא פעם מגיעים אליה הורים שמתלוננים על נסיגה בהתפתחות ילדם. ש"לא מאפשר לאמא ללכת אפילו לשירותים"… ובכן מסתבר שדווקא ההפרדה שמתחילה להתרחש בין הילד לעולם, גורמת לו ליצור מצב זמני של תלות מובהקת באמו וניסיון להינעל מהסביבה, מצב המעיד על התפתחותו התקינה של ילד שמתחיל לבנות את עולמו.

תיאורי מקרים:

מה עשו הורים אחרים ומה אפשר ללמוד מכך

1. "הילדה לא זוחלת"

לין הגיעה אל זילברבוש בגיל עשרה חודשים, כשהיא יושבת כאשר מושיבים אותה. מרגע לידתה לא שכבה על הבטן והגיעה עם תלונה על היעדר זחילה. זילברבוש: "מתשאול ההורים הבנתי שהילדה לא שכבה מעולם על הבטן וכתוצאה מכך מבנה עמוד השדרה התפתח בעקומות הלא מתאימות, ולא אפשר הזדקפות של הגב. לימדנו אותה לשכב על הבטן, ולהשתמש ברגליים ובידיים כחלק שקשור לגוף (כך שמרכז הגוף מניע את הגפיים). למעשה שיחזרנו את כל ההתפתחות התנועתית שהייתה צריכה להתרחש מגיל אפס עד עשרה חודשים.

 2. "הילדה לא מתהפכת ולא מושיטה יד"

בלהה, תינוקת בת ארבעה וחצי חודשים, שכבה ללא תנועה. היא לא התהפכה ולא הושיטה יד. זילברבוש: "היה צורך להנחות את ההורים להרחיק מעט את הצעצועים מהילדה, כך שיהיה עליה לעשות שינויים בתהארגנות על מנת להגיע לצעצוע. כל צעצועיה היו כה זמינים, עד שלא נאלצה להתאמץ כלל".

 3. "הילד לא מתהפך ולא זוחל"

רהב, בן שישה חודשים, לא התהפך ולא זחל. הסתבר שהובילו אותו בעגלה בישיבה עוד לפני שהיה מוכן, וכתוצאה מכך, שרירי הגב שאחראים על החזקת הגוף בשיווי משקל עבדו יתר על המידה, ולא איפשרו למערכת התנועתית לתפקד. זילברבוש מסביר שאם הילד מובל כל הזמן במצב ישיבה, הוא לומד להשתמש בשרירי הבטן ומתיישב רק בעזרתם. על הגב והרגליים לקחת חלק בתהליך הישיבה, אולם בעגלות הישיבה, הרגליים תלויות בחוץ ורק שרירי הבטן והגב מאפשרים לילד להיות זקוף. הפתרון הוא להחזיק את הילד במנשא (כי אז אינו צריך להחזיק את העצמו) או להניח אותו על הבטן. אפשר להוביל ילד גם בעגלול כי בו הוא יכול לשכב על הבטן ולהרים ראש, וכאשר יוכל, יישב. שרירים מיועדים להנעת הגוף ופחות להחזקת הגוף. כשהמוח עסוק כל הזמן בהחזקת עצמו (בעת ישיבה) הוא אינו פנוי לשחק וללמוד, וכתוצאה מכך, עלולה להתפתח הפרעת מוטוריקה עדינה. ילדים כאלה יתקשו אחר כך להתנדנד, לטפס ולהתגלגל, ושליטה במשחקי כדור עלולה להיות בעייתית.

 4. מחלת חום וקשיי התפתחות

רותם, אמא של עידו, הגיעה אל ורדי עם ילד אפתי, שעבר מחלת חום שנמשכה כחודש ימים. בגיל שבעה חודשים הילד בקושי התהפך, וצריך היה לשחזר איתו את שלבי ההתפתחות שהיה עליו לעבור. האם למדה כיצד להניע את גופו של הילד בעזרת רוטציות ומסז'ים. היום, בגיל שנה וחודשיים, הילד הדביק את שלבי ההתפתחות.

5. צוואר תפוס לצד אחד

אורית נולדה עם צוואר תפוס לצד אחד, מצב שעלול לגרום לבעיות התפתחות קשות. ורדי: "טיפלנו באזור כדי לפתור את שרירי הצוואר בצורה כייפית. תוך זמן קצר הילדה התחילה להתפתח בצורה תקינה, גירינו אצלה ידיים, השתמשנו ברוטציות והיא מתפתחת מצויין.

 6. קושי בשכיבה על הבטן, בהחזקת הראש ובתפיסה

אורי, בן חמישה חודשים, בקושי החזיק את ראשו, התהפך ע"י זריקת איבר מסויים בגוף וכל שאר הגוף רץ אחריו. הוא לא תפס חפצים ושנא לשכב על הבטן. ורדי: "חיזקנו את חגורת הכתפיים והראש ויצרנו גירוי לבטן בזמן שהילד שכב על יד ההורה או על הגב. גירינו את השכיבה על הבטן ועל הצד בצורה מהנה, ומצבו השתפר".

 16