הגיע זמן לישון

סיימתם עם טקס השינה – אמבטיה, עיסוי, פיג'מה, סיפור והקטנים כבר מפהקים ומשפשפים עיניים, אבל לא מוכנים ללכת לישון. הם רוצים עוד לשחק, מפחדים להישאר לבד או שמעדיפים להירדם רק על הידיים. למה כל כך קשה להם להירדם?

מירי בן-דוד ליוי
כשאני נשאלת מה הרגע הכי מקסים בסדר היום שלי עם הילדים, אני תמיד מתבלבלת. לפעמים נדמה לי שהרגע המקסים ביותר הוא זה שבו הם פוקחים עיניים בבוקר, חמים ועסיסיים כמו לחמניה טרייה, וברגע אחר אני חושבת שזהו השלב שבו הם נכנסים לגן ולבית הספר ומשחררים אותי לכמה שעות, או התענוג לקבל אותם בחזרה לחיקי בשעות הצהריים. אבל, בכנות, הרגע שבו הם הכי מתוקים, ואני מקווה שלא תגידו מילה רעה על האימהות שלי, הוא כשהם נרדמים בלילה. כמה מרגיע. כמה אידילי. וכדי להגיע לרגע המיוחל, שבו הם ספונים במיטותיהם ושקועים בחלום מתוק, אני מוכנה לעשות הכל.

המסר: הולכים לישון

למה בעצם קשה לתינוקות ולילדים להירדם? דגנית בן-ניסן, פסיכולוגית קלינית ורפואית ופסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות הילד במרכז "שניידר" לרפואת ילדים, מונה שלוש סיבות עיקריות: הסיבה הביולוגית – תינוק שנולד עדיין לא מבחין בין יום לבין לילה וצריך לעזור לו לרכוש הרגלי שינה מסודרים; הסיבה הרגשית – ילדים סובלים מפחדים ומחרדות ולכן הם מתקשים להירדם ודוחים, ככל האפשר, את שעת השינה, והסיבה ההתפתחותית – המאפיינת חלק מהילדים הגדולים יותר, שעבורם השינה היא ביטוי למאבק כוחות עם ההורים.

איך מתגברים על קשיי ההירדמות? בן-ניסן מסבירה כי רוב התינוקות מרגישים את האווירה בבית ומתרגלים אליה. באותו אופן, התינוק חש שכל המשפחה מתכוננת לשינה, שהלילה יורד ושזה הזמן לישון. עד סוף השנה הראשונה לחייהם, רוב התינוקות רוכשים את הנטייה הביולוגית ומבינים מהו זמן השינה. כמובן שישנם תינוקות שזקוקים לזמן רב יותר כדי להבין את ההבדלים בין יום ללילה, ולכן לא נצפה מכולם לאותה התנהגות.

"מחזור השינה הוא אומנם דבר ביולוגי", אומרת בן-ניסן, "אבל גם נרכש ונלמד. חשוב ביותר לעזור לתינוק להסתגל להרגלי השינה המשפחתיים, ויותר מזה – חשוב לאפשר לו ללמוד להירדם לבד עם כמה שפחות התערבות והשתדלויות מצד ההורים. אנחנו עושים את זה באופן טבעי: ביום אנחנו מתנהגים עם התינוק בערנות – מגרים אותו עם משחקים, מדברים בקול רם, מעוררים את תשומת לבו, ולעומת זאת בערב אנחנו מנמיכים קול, מדברים ברוגע ומחשיכים את החדר. התינוק מצדו קולט את המסרים הללו, וכך הוא רוכש את ההבחנה בין היום ללילה.

"עם הזמן יש להרגיל את התינוק לטקסי שינה קבועים שמכניסים אותו עוד יותר לאווירת השינה ולקליטת המסר – הולכים לישון", מציינת בן-ניסן. ה"טקס" המקובל אצל רוב המשפחות הוא: אכילה כי ידוע שמי ששבע ישן טוב יותר, רחצה – לא משנה אם זו אמבטיה או רחצה חלקית של פנים וידיים בלבד וצחצוח שיניים, אווירת שינה כגון כיבוי אורות, הנמכת קול (בדיבור ובטלוויזיה), וכל מה שעוזר ליצור את ההבדל בין יום ללילה. אצל פעוטות וילדים גם הקראת סיפור תתאים לשלב הזה.

אנחנו כאן בשבילך

טקס השינה משתנה בין משפחה למשפחה, אבל מרכיביו משותפים פחות או יותר לכל המשפחות עם ילדים בגילאים שונים. אבל מה לגבי שעת השינה? זה כבר משתנה מילד לילד ומהורה להורה. יש הורה ששעות הערב מאוד חשובות לו והוא רוצה יותר זמן פנוי לעצמו, ולעומתו יש ילד שזקוק לפחות שעות שינה בלילה.

"חשוב להיות מציאותיים", מדגישה בן-ניסן, "אם לפני שנה בנכם בן השבע היה נרדם בשמונה בערב והיום הוא לא מסוגל להירדם לפני תשע – תתחשבו בו. כדאי שגם האחים הקטנים יותר יבינו שהגדול זקוק לפחות שעות שינה. בנוסף, אם הילד ישן שנת צהריים ובלילה הוא מתקשה לישון, אולי כדאי לשקול לוותר על שנת הצהריים. בכל מקרה, חשוב לזכור כי אין בנושא הזה כללים ברורים, והשעות משתנות בין המשפחות והילדים".

איך עוזרים לתינוק להירדם בכוחות עצמו?

בן-ניסן: "קודם כל מזהים סימני עייפות ראשונים אצל התינוק ומשכיבים אותו במיטה שלו, אולי זה פשוט יילך. אם לתינוק או לפעוט קשה להירדם בכוחות עצמו, ייתכן שהבעיה נעוצה דווקא במאווייו של ההורה – הוא נהנה לשיר, לערסל, להירדם עם, להירדם ליד, וחושב שכך לתינוק שלו יותר קל להירדם.

"יש הורים שהתרגלו להרדים את הילדים תוך כדי נסיעה או בהמולת הסלון כשהטלוויזיה דולקת, ויש גם הורים שמרחיקים לכת ומפעילים שואב אבק או מייבש שיער כדי ליצור רעש מכני מונוטוני שירדים את הילדים. כשקושי ההירדמות הוא גדול, אי אפשר לפסול את הדרכים השונות שבהן נוקטים ההורים, אבל ברור שרצוי להימנע מהן ולשאוף שהתינוק (ומאוחר יותר הילד) ילמד להירדם בלי כל העזרה מסביב".

שי זילברבוש, הוגה שיטת "צעד ראשון" לליווי התפתחותי, מציע שיטות לשיפור יכולות ההירדמות והשינה באמצעות תנועה. לטענתו, לרוב התינוקות קשה להירדם מאחר שהם אינם מקבלים את התנאים המתאימים לשינה. התנאים כוללים בין היתר: שובע, נינוחות גופנית, ביטחון, תנועה, קרבה להורים, חלק מהתנאים הבסיסיים המוכרים להורים. כמו כן, לחלק מהתינוקות ישנן בעיות שונות המשפיעות על השינה: בעיות נשימה, טונוס שרירים גבוה, טורטיקוליס, קשת צווארית וגבית וכדומה.

בבואנו להרדים את התינוק, מציע זילברבוש לנקוט במספר צעדים:

תנועה – יש להניע את התינוק בקצבים מונוטוניים ובהדרגה להוריד את קצב התנועה עד לרוגע מוחלט. התינוק זקוק לתנועה לה הוא התרגל ברחם.

קול – במקביל לתנועה, אנחנו משתמשים בקול. מתחילים בקול חזק יותר כאשר הילד לא רגוע, ומשם מורידים את הטון. "הורים רבים חוששים שהילד יתרגל להירדם על הידיים וכך יצטרכו להרדימו באופן קבוע", מציין זילברבוש. "טענה זו אינה נכונה כאשר מתקיימים התנאים הקודמים שהזכרתי, וכן לאחר ההירדמות יש להניחו מייד במיטתו".

עירסול – בשלושת חודשים הראשונים לחיי התינוק להתחיל בעירסול, כי זה המצב הבטוח ביותר. חלק גדול מהקושי בשינה נובע משכיבת יתר על הגב, בה התינוק חשוף לגירויים חזקים מן הסביבה שעלולים לגרום לבהלה.

פרידה מהאם – לאחר גיל שלושה-ארבעה חודשים, ולאחר שהתינוק קיבל את מנת הביטחון הראשונה שלו, יש להתחיל להציע את היכולת להרדימו בנפרד. תהליך זה אינו פשוט ויש לעשותו בהדרגתיות, ולא לשכוח שזהו תהליך למידה של הסתגלות לחיים חדשים.

מה לעשות כשההירדמות העצמאית לא מצליחה והיא מלווה בבכי מעורר רחמים?

בן-ניסן: "ראשית, בכי לא צריך להזעיק את ההורים ולא צריך להיבהל מכל יבבה. חשוב בהחלט להתייחס לתינוק כשהוא בוכה, אבל לא לזנק ולגרום לו להפסיק לבכות מייד. הורה צריך לדעת גם להכיל בכי של ילד, זהו חלק מההורות.

"במקרה כזה אפשר להגיע לחדר ולהרגיע. פעולה זו אומרת באופן מילולי או בעצם נוכחותכם 'זה בסדר, אנחנו פה', 'אתה הולך לישון ואנחנו פה בשבילך'. חשוב לעשות את הגיחה הזו בלי רעש ובלגן אלא בשקט ובזמן קצר ככל האפשר. לא מדליקים אור ולא מתפתים להוציאו מהמיטה ולהעיר אותו מחדש".
גם אם לא הקניתם לתינוק שלכם הרגלי שינה עצמאיים מינקות, אף פעם לא מאוחר. אומנם ככל שהילד גדול יותר המשימה קשה ומורכבת יותר, אך המפתח להצלחה בה הוא העקביות וההתמדה.

בוקסה:

אז איך מרגילים את התינוק להירדם לבד?

כולנו יודעים שהמצב האידיאלי הוא הרגלי שינה עצמאיים של התינוק והילד. קל להגיד, קשה לבצע, אבל יש מי שיגיד שעם קצת ידע זה בהחלט אפשרי. הנה כמה שיטות ידועות:

שיטת חמש הדקות – לפי השיטה, שמתאימה כבר מהחודשים הראשונים לחיי התינוק, צריך לתת לתינוק להירדם לבד. לצאת מהחדר, לבלוע בשקט את הבכי והתחנונים, ולשוב כעבור שלוש עד חמש דקות כדי להראות שאנחנו בסביבה. כך עוברים כמה מחזורי יציאה וכניסה מהחדר, עד שהתינוק קולט את הפרנציפ והופ… נרדם.

למה כן: כי אפשר למצוא הורים רבים בארץ ובעולם שיספרו שזה עבד.

למה לא: כי אפשר למצוא פסיכולוגים והורים רבים שיגידו שזוהי התעללות לשמה, ושתינוק צריך הרבה חום וקרבה, בעיקר בחודשי חייו הראשונים. חוץ מזה, שלא תמיד התינוק הופ… נרדם.

שיטת הלוחשת לתינוקות – העיקרון הוא כזה: מנסים להניח את התינוק במיטתו כך שיירדם בכוחות עצמו. כשהוא לא מראה התלהבות, מה שקורה בדרך כלל, וחוסר ההתלהבות מוביל לבכי, מחזיקים אותו על הידיים ומנענעים עד שהוא נרגע ושוב משכיבים במיטה. התינוק שוב בוכה? לא מתייאשים, מרימים ומנענעים, מחזיקים עד לרגיעה ומניחים. זה יכול לחזור על עצמו הרבה פעמים בלילה הראשון ובאלה שלאחריו, אך לפי הוגת השיטה טרייסי הוג, אמורים לראות תוצאות אפילו בלילה השני.

למה כן: כי אם זה עובד זה נהדר, מבחינתנו אנחנו מכוסים: הרגענו, החזקנו, לא נטשנו, כך שכשהתינוק אכן נרגע ונרדם העלנו בחכתנו יופי של תוצאות.

למה לא: כי אפשר מהר מאוד להגיע למצב מתסכל ומייאש ולא מאוד ליהנות מהצווחות העולות באוויר. השיטה בעיקר סוחפת את האמא לפצוח בהנקה, ואת זה הוג ממש לא אוהבת. לפי עקרונות השיטה, כשהאם מניקה כדאי שהאב ייקח פיקוד על ההרדמה בשיטה זו, כי זה עשוי להקל על כל הצדדים. ואם כך, אז אולי אמא יקרה, תספרי לבעלך רק את ה"למה כן"…

לישון כמו תינוק – לשיטתו של פרופ' אבי שדה, העוסק בין השאר בנושא הפרעות שינה בתינוקות וילדים ומחבר הספר "לישון כמו תינוק", ההורים צריכים ליצור טקסי שינה ודפוסים קבועים שיסייעו לתינוק לרכוש הרגלי הירדמות טובים. העיקרון החשוב הוא יצירת גבולות ברורים בין אווירת היום לאווירת הלילה בבית.

למה כן: כי זה נשמע הגיוני, אנושי ואפילו בר ביצוע.

למה לא: כי לא כולם בנויים לטקסיות הזאת שבאיזשהו מקום עוצרת את הבית מלכת – חושך, שקט, שינוי דפוסי התנהגות… אבל אולי פשוט אין ברירה.

להישאר עם הילד – זוהי הגרסה הרכה של שיטת החמש דקות. לא נוגעים, לא מדברים, לא מתערבים, אבל נמצאים בשטח, נשארים בחדר של הילד עד שהוא נרדם.

למה כן: כי אין כאן נטישה של ילד שמאותת שהוא זקוק לנו.

למה לא: אפשר להישבר מהר למראה תינוק בוכה, או פעוט שמושיט ידיים לחיבוק.

שימוש בחפץ מעבר – התינוק מתרגל לבובה, דובי ישן או חיתול בלוי וקרוע, ונרדם איתו עד עלות השחר.

למה כן: כי זהו פתרון נהדר, יעיל, לא דורש הרבה אנרגיות ומשרה אווירת רוגע בבית. היום פסיכולוגים מוצאים בחפצי המעבר יתרונות רבים. לא עוד זריקת חתולים ומוצצים לים, אם אפשר לנצל את החפצים להרגעה.

למה לא: כי אחרי שתפתרו את בעיית השינה תצטרכו להעביר את ילדכם תוכנית גמילה ארוכה ומייגעת. זה שווה?

בוקסה:

כתבו על זה ספר

* "לישון כמו תינוק", מאת פרופ' אבי שדה, הוצאת ידיעות אחרונות

* "הלוחשת לתינוקות פותרת את כל הבעיות – שינה, אכילה והתנהגות, כל המידע הנחוץ", מאת טרייסי הוג, הוצאת מטר

* המדריך הישראלי להורים – השנים הראשונות", מאת הילי כוכבי ועמירם רביב, הוצאת כנרת זמורה ביתן
* "השנה הראשונה – עצות ופתרונות מעשיים לאב הטרי וגם לבת זוגו",
מאת ד"ר עוזי רייס ויפעת מ' רייס, תרגום מאנגלית, הוצאת מטר

* "ליל מנוחה – כיצד תרגילו את ילדכם לישון במשך כל הלילה, ובכל לילה", מאת ג'ון פירס, הוצאת מטר

* "לישון בלי לבכות – כיצד תעזרו לתינוקכם להירדם בשלווה ולישון במנוחה כל הלילה", מאת אליזבט פנטלי, הוצאת מטר

* "הורים גם בלילה – איך לעזור לתינוקך ולילדך לישון", מאת ד"ר ויליאם סירס, מאנגלית: יהודה עופר, הוצאת לייף סנטר